דר' אורי לוי ,פוריה עילית 15208, טל.
06-6750856, פקס 06-6750855 דאר
אלקטרוני E-mail urilevy@geocities.com, אתר www.come.to/uri
בשם ה' א-ל עולם
למה באה עלינו צרת ההתנתקות ומה דורש ה' מאיתנו כדי למנוע צרות
נוספות?
(במהלך הרצאת הדברים תהיינה
חזרות על טיעונים חשובים, כי אינם מוכרים די הצורך ולכן דורשים חזרות, הראיות
המובאות מרמב"ם, נגד כל החולקים עליו, מבוססות על יושרו, על כישוריו המופלאים
ומסירותו לעמו, (ראה גדולת רמב"ם).
פרק שלישי
בפרק זה יודגש שהגורם העיקרי
לצרותינו הוא חוסר היושר של דייני ישראל שממנו נובעים למעשה יתר החטאים. מחוסר
יושר מתעלמים דייני ישראל מהעובדה המודגשת בתורה, בנביאים, בדברי חז"ל ובמשנה
תורה ומוכחת בקורות ימי עמנו, שמצבו תלוי בהתנהגותו בלבד וכי זה אות יותר גדול מכל אות (1) למציאות ה' והשגחתו
המתמדת על עם ישראל. משמעות הדבר שצרות באות עלינו רק על חטאינו כדי שנשוב מהם
לטוב לנו. ובעיקשות וחוסר הגינות מתעלמים הם מדברי רבי יוסי בן אלישע, שהסתמך על הנביא מיכה, ש'כל פורענות שבאה
לעולם, לא באה אלא בשביל דייני ישראל...'. לא היה לדייני ישראל בכל הדורות, היושר
והאומץ להכיר באחרייותם לצרות עם ישראל, שהרי הדבר מחייבם לשוב מדרכם הלא טובה,
שבעיניהם היא טובה למרות הצרות הרבות שהיא גורמת ומסרבים לסור ממנה, כיצד?
כבר בהיותנו במדבר לא האמין
העם לדבר ה' ביד משה שנאמר:
ויאמר ה' אל משה, עד אנה
ינאצוני העם הזה; ועד אנה, לא יאמינו בי,
בכול האותות אשר עשיתי בקרבו. (במדבר יד,יא)
מי שלא מאמין לאדם נאמן מוכיח
שהוא עצמו לא נאמן וקל וחומר, שמי שלא מאמין לדבר ה' ביד נביאיו, אינו ישר. קבע
זאת הנביא ישעיה:
...
אם לא תאמינו, כי לא תיאמנו. (ישעיהו ז,ט)
לפני חורבן בית ראשון הדגיש
הנביא ירמיה, את חוסר היושר בעם:
שבתך בתוך מרמה, במרמה
מיאנו דעת אותי, נאום ה'. (ירמיהו ט,ה)
וכמוהו גם הנביא הושע (יב,א):
סבבוני בכחש אפריים ובמרמה בית ישראל ויהודה עוד רד עם א-ל ועם
קדושים נאמן.
ופרט זאת יותר הנביא מיכה
שאמר:
שמעו נא זאת ראשי בית יעקב
וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל
הישרה יעקשו. בונה ציון בדמים
וירושלים בעוולה, ראשיה בשוחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו
ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה' ישענו לאמור, הלוא ה' בקרבנו, לא תבוא עלינו
רעה" (מיכה ג,ט-יא).
בפרקים הקודמים נדונו דוגמאות
לחוסר יושר דייני ישראל, בימי הביניים, שהתירו לעבור על דברי חז"ל, על דברי
הגאונים ועל דברי רמב"ם, לנוחייותם. חמור ביותר ההיתר להנות מהתורה, שדרדרם
להאמין בכשפים ויתר הבלי עבודה זרה והגיעו לאמונה בגשמות הבורא כמבואר בפרק
הראשון. מתוך כך הגיעו לשינאת חינם ורדפו עד חורמה את ההולכים ביושר לפי משנה
תורה, כיוון שבהתנהגותם הנעלה הזכירו והדגישו את עוון דייני ישראל שנהנו מהתורה
ועשוה קרדום לחפור בו. בהתנהגותם הביאו עלינו, דייני ישראל אלה, את רדיפות הנוצרים
בהרג ובשמד, את האינקויזיציה, את עלילות הדם, את שואת יהודי אירופה ועוד.
בפרק הקודם הוכח שכדי לבטל
פסקי חז"ל שלא היו נוחים להם, אימצו דייני ישראל עקרון קתולי שקראוהו בארמית 'הלכה כבתראי', כדי לתת רושם
שמקורו בתלמוד. לפי עקרון זה ההלכה היא כפוסקים האחרונים נגד קודמיהם, רק בגלל
היותם 'בתראי', כלומר, אחרונים, גם אם ברור שהאחרונים טועים ומטעים, כיצד?
נחזור על חלק מדברי פרופסור
תא שמע, בנדון, שנזכרו בפרק הקודם, ואלה דבריו:
הראשון שביטא את הכלל בתפיסה
מופלגת זו, עד כמה שאני רואה, הוא יהודה בן הרא"ש, בתשובתו (זכרון יהודה, סי'
כג), שבה ביקש להכריע הלכה כאביו, הרא"ש, נגד בעל התרומות, בטענה שיש לרא"ש
מעמד של בתראי כלפיו.
ואכן רק אדם לא ישר המבקש
לאשר לעצמו את דרכו הרעה, יסתמך על עקרון הכמרים הנוצרים ש'הלכה כבתראי' נגד פסקי
התלמוד. והמשיך פרופ' תא שמע:
תפיסה מופלגת זו של הכלל
'הלכתא כבתראי' רחוקה מלמצות את דעת הכל, ואף לא את דעת הרוב, ובוודאי שאינה
יצוגית למשפט העברי. מקורה בדברי הפוסקים
האחרונים בלבד - ולא כולם!
- הגם שהיא רווחת כיום...(ההדגשות שלי
א.לוי) (מההקדמה לספר 'מנהג אשכנז הקדמון')
יהודה בן הרא"ש השתמש
בעקרון 'הלכה כבתראי', למרות שתורה שבכתב
ותורה שבע"פ שנמסרו למשה בסיני ושלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם הם
נתונים בלתי משתנים עם הזמן והסקת מסקנות נכונות מנתונים זהים, לא תלויה
בדור בו חי הפוסק, אלא בכישוריו ויושרו (התנתקות פרק שני).
פורט בפרק הקודם שעקרון 'הלכה כבתראי' לא תקף בפסיקת הלכות
ונועד רק לאפשר לדייני ישראל לבטל הלכות חז"ל שאינן נוחות להם. למשל, את
איסור חז"ל החמור להנות מהתורה ואת איסור התורה המפורש להזדקק לכשפים.
דייני ישראל הבינו את חולשת
טיעונם שהלכה כבתראי וחששו שתלמידיהם והעם יפסלו את פסיקותיהם. כדי לאשש את 'הלכה כבתראי', אימצו, דייני ישראל, עקרון קתולי נוסף, שקראוהו 'אמונת חכמים'
ששמו מטעה לחשוב שמקורו בהוראת האמוראים, מבקשי האמת, בעוד שעקרון זה נועד לחייב
את המאמין לקבל את דעות הכמרים באמונה, ללא בדיקת אמיתותן. דייני ישראל אימצו
עקרון זה ודרשו קבלה עיוורת של הוראותיהם, בניגוד לדעת התורה, גם כשהן דורשות
לנהוג בניגוד משווע לאמור בתורה ובחז"ל.
מהי 'אמונת חכמים'?
הישיבה התיכונית מדרשיית נעם,
הוציאה לתלמידיה חוברת על 'אמונת חכמים', בה יוחסו הדברים הבאים ל'חזון איש'
(חזו"א), שנחשב גדול הדור הקודם:
יש עוד רעה חולה אשר היצר
ילפת בה להניא אמונת חכמים בלב בני אדם, והוא משקל המרמה של הנגיעה. חובת התלמיד להאמין כי אין נגיעה בעולם בעלת
כח להטות לב חכם לעוות משפט, כי מגמת החכם היא לזכות נפשו, ולהתגאל באיזה אשמה
- יכאב לנפשו יותר מכל מכה ופצע. ואיך יתכן כי בשביל בצע כסף או לעגי חנף, יחבל
נפשו לעוות משפט. נוסף לזה, כי תכונת האמת היא אצל החכם תכונת נפשו ושורש מציאותה,
וכל אבקת שקר ממנו והלאה. וכן היא אמונת המון ישרים המתאבקים, בעפר רגלי חכמים
(עמ' 56).
קשה מאד להאמין שמי שנחשב
גדול הדור הקודם, אמר 'כי אין נגיעה בעולם בעלת כח להטות לב חכם
לעוות משפט', שהרי זה בניגוד לאמור בתורה ובדברי חז"ל ובניגוד
למציאות המוכרת לכל. אולם זו גישת רוב דייני ישראל במשך דורות. גם רב
דסלר, שנחשב אחד מגדולי אנשי המוסר בדור הקודם, דורש לקבל את הוראות דייני ישראל,
בלא כל בדיקת אמינותם, כך:
וכבר אמרו לנו חז"ל
לשמוע לדברי חכמים אפילו אומרים לנו על שמאל שהוא ימין, ולא לאמר, חס וחלילה,
שבודאי טעו מפני שאנוכי הקטנטן רואה בחוש את טעותם, אלא החוש שלי בטל ומבוטל הוא
כעפרא דארעא כלפי בהירות שכלם וסייעתא דשמיא שלהם.
ועוד כתב רב דסלר שלא יתכן
שטעו כל גאוני ישראל שהתנגדו ליציאה מאירופה לפני השואה, כי 'בלי ספק בכל משפטיהם ופסקי דיניהם, (של המתנגדים ליציאה מאירופה) ה' ניצב בעדת א-ל'. וכן ש'שכינה שורה במעשה ידיהם (של גאוני ישראל
אלה) וכי רוח הקודש שרתה בחבורתם'
ולכן לא יתכן שטעו. (ראה מכתב מאליהו כרך א, עמ' 75-77)
ברור שהקביעות המיוחסות
לחזו"א ולרב דסלר ומקובלות בעולם הרבנים, אינן אמת!
שהרי נאמר בתורה:
לא תטה משפט, לא תכיר פנים
ולא תיקח שוחד, כי השוחד יעוור עיני
חכמים ויסלף דברי צדיקים (דברים
טז,יו).
הקביעה הנ"ל, נוגדת גם
את עדות חז"ל על עצמם, שאפילו נגיעה זניחה היטתה את שיפוטם בדין, כמובא בפרק
הראשון ונחזור על חלק מהדברים בהקשר זה:
לר' ישמעאל בר' יוסי היה אריס
שהיה מביא לו כל ערב שבת סל פירות משדותיו.
יום אחד הביא לו ביום חמישי.
אמר לו (רבי ישמעאל) מה שונה היום? אמר לו דין יש לי ואמרתי בדרכי אביאו לאדוני.
לא קיבל ממנו, אמר לו: פסול אני לך לדון. הושיב (רבי ישמעאל) זוג רבנים לדון את
אריסו. תוך כדי שהלך ובא (ר' ישמעאל למצא לאריסו דיינים), אמר: לו רצה (האריס)
יכול לטעון כך ולו רצה יכול לטעון כך. אמר תיפח נפשם של מקבלי שוחד ומה אני שלא
נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי, כך (נטיתי לטובת האריס), מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה!
(תרגמתי לעברית, א. לוי) (כתובות קה,ב)
ויש תיאורים נוספים בתלמוד על
השפעת נגיעה על שיפוט הנוגע(2). הרי זו דוגמא מקוממת לחוסר יושר דייני ישראל
בחינוך התלמידים והציבור לקבל את הוראותיהם.
את החייוב לנהוג לפי הוראת
החכמים בלא לבחון את דבריהם, החדירו דייני ישראל לתודעת העם כאילו היה מבוסס על
האמור בתורה ובדברי חז"ל, כיצד?
נאמר בדברים יז,יא:
על פי התורה אשר יורוך ועל
המשפט אשר יאמרו לך תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל.
ופירש רש"י:
ימין ושמאל. אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין וכל שכן
שאומר על ימין ימין ועל שמאל שמאל.
לפי חומש תורת חיים, המקור של רש"י הוא ספרי קנ"ה (ספרי = פירוש עניני
המשנה על ידי רב).
הגדיל רמב"ן בדרישה
לאמונה עיוורת בדברי חכמים, וכתב:
ימין ושמאל. "אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא
ימין" לשון רש"י. וענינו אפילו תחשוב בלבך שהן טועים והדבר פשוט בעיניך
כאשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך תעשה כמצותם, ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או
אהרוג האיש הנקי הזה...
אין פלא שרמב"ן פסק לקבל
את דברי החכמים, ובכללם את דבריו, בלא
ערעור, גם אם הם נוגדים את האמור בתורה בפירוש, שהרי רמב"ן פירש פסוקים ודברי
חז"ל בניגוד למשמעותם ואף העז להכשיר כשפים מהתורה, כדי להשתמש בהם להגדת עתידות, כמפורט בהערות 17 ו13- בפרק הראשון.
כדי לכפות על העם את דעותיהם
הנוגדות את ההלכה, החדירו דייני ישראל בעם שני עקרונות קתולים הנוגדים את דעת
התורה ואף סותרים זה את זה. 'הלכה כבתראי' ו'אמונת חכמים', הוסבר בפרק הקודם שהלכה
כבתראי נוגד את דעת התורה. ל'אמונת חכמים' מצאו סימוכין בספרי. אך אין ספק שידעו,
דייני ישראל, שאין פוסקין לפי ספרי, אלא לפי התלמוד הבבלי ואם לא דן הבבלי בנושא,
יש להורות לפי הירושלמי.
האמירה 'אפילו אומרים לך על
ימין שהוא שמאל, איננה, אלא בירושלמי, בהוריות ב,ב, (בהוצאה החדשה של הירושלמי, על פי כתב יד סקליגר של ליידן,
בהוריות א,א):
יכול אם יאמרו לך על ימין
שהיא שמאל ועל שמאל שהיא ימין, תשמע להם? ת"ל "ללכת ימין ושמאל", שיאמרו לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא
שמאל. מאי כדון? רבי יוסי בשם רבי הילא לפי שבכל מקום שוגג פטור ומזיד חייב
וכאן אפילו מזיד פטור מפני שתלה בבית דין (הוספתי סימני פיסוק, א. לוי)
נאמר בפירוש שאין לשמוע לחכמים אם יאמרו לך על ימין שהיא
שמאל, אלא אם יאמרו על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל. ואם הורו הוראה
שגוייה ונהג על פיה אדם פשוט שלא הגיע להוראה, פטור, מפני שתלה בבית דין ששגו. אבל
מי שהגיע להוראה ויודע שהוראת החכמים שגויה, אפילו הייתה הוראת בית דין הגדול,
ועשה כדבריהם מתוך מחשבה שהוא צריך לשמוע להם למרות שהוא יודע שהם טועים, חייב
חטאת, כמוסבר בהמשך.
אין להניח שלא ידע רב דסלר את
הירושלמי, לפיו, אין לשמוע
לחכמים שאומרים על שמאל שהוא ימין. אולם כדי לאשר את טיעונו, הביא את נוסח ספרי שאינו להלכה, לפיו חובה לשמוע להוראות
דייני ישראל, גם אם ברור שהם טועים ומטעים. הזהו יושרו של מי שנחשב אחד מגדולי
המוסר של הדור הקודם? ואכן אסור היה לשמוע
לדייני ישראל שהורו לא לצאת מאירופה, למרות שכבר ידעו שסכנת השמדה מתקרבת,
והתחייב בנפשו כל אדם שידע את הסכנה ונשמע להוראות דייני ישראל שלנוחייותם אסרו על
יהודי אירופה לצאת לפני השואה ואף במהלכה.
התיחסות חכמים להוראות
שגויות, מובהרת בפירושם לפסוק 'הוכח תוכיח את עמיתך' (ויקרא יט,יז). נאמר על פסוק
זה 'אפילו תלמיד לרב' (בבא מציעא לא,א). מכאן, שלפי הבנת חז"ל את התורה, אין
לקבל את דברי הרב בלא לבחון אותם, ואם נראה לתלמיד שהרב טועה הוא לא רק רשאי להעיר
לו, אלא חייב להעיר לו על כך. ואכן,
נזכרים בתלמוד כעשרה מקרים, בהם חשב התלמיד שהרב טועה והעיר לו, בנימוס, והרב קיבל
את דעת התלמיד, או הסביר את דעתו לתלמיד(4). ואמרו חז"ל שאף אבות האומה,
אברהם, יצחק ויעקב טעו, משה ויהושוע טעו, רבי עקיבא טעה ועוד רבים אחרים שעלו,
לאין ערוך, על "גדולי ישראל" שעשו את התורה קרדום לחפור בו.
תלמיד שהגיע להוראה ויודע שבית הדין הגדול טועים, אסור לו
לנהוג לפי הוראתם, שכך נאמר בספר ויקרא ד,יג-יד:
יג. אם כל עדת ישראל ישגו
ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצוות ה' אשר לא תיעשינה,ואשמו.
'עיני העדה' הם בית הדין
הגדול - הסנהדרין. מכאן שגם חכמי בית הדין העליון יכולים לטעות בניגוד מוחץ לטענת
רב דסלר שלא יתכן שיטעו!
ופסק רמב"ם בהלכות שגגות
יב,א:
כל דבר שחייבין על שגגתו חטאת
קבועה,אם שגגו בית דין הגדול בהוראה והורו להתירו ושגגו העם בהוראתן ועשו העם והם
סומכין על הוראתן, ואחר כך נודע לבית דין שטעו, הרי בית דין חייבין להביא קרבן
חטאת על שגגתן בהוראה, ואף על פי שלא עשו הן בעצמן מעשה: שאין משגיחין על עשיית
בית דין כלל, בין עשו בין לא עשו,אלא הוריתן בלבד. ושאר העם פטורין מן הקרבן, אף
על פי שהן העושין,מפני שתלו בבית דין.
יג. ... הורו בית דין לאכול
חלב הקיבה כולו, וידע אחד מן הקהל שטעו ושחלב הקיבה אסור, ואכלו מפני הוראתם, שהיה עולה על דעתו שמצוה לשמוע מבית דין, אף
על פי שהם טועים,הרי זה האוכל חייב
חטאת קבועה על אכילתו ...
יד. במה דברים אמורים, בשהיה
זה שידע שטעו, חכם או תלמיד שהגיע להוראה;
אבל אם היה עם הארץ, הרי זה פטור,שאין ידיעתו באיסור ידיעה ודאית...
לפי פסיקה זו כל אדם שהגיע להוראה ויודע, או יכול לדעת,
שדייני ישראל טועים בהוראתם ולמרות זאת נהג לפיהם, כי חשב שמצווה לשמוע להם למרות
שהם טועים (אף כאשר אומרים על שמאל שהוא ימין, כדברי רמב"ן), עבר על איסור
החדרת עקרונות הנוגדים את
תורת ישראל: 'הלכה כבתראי' ו'אמונת חכמים', מעידה על חוסר יושר הפוסקים שהחדירום
ושל כל אלה שהשתמשו בהם. עקרונות מטעים אלה נוגדים זה את זה נועדו לאפשר לדייני
ישראל לפסוק, לנוחייותם, נגד פסקי חז"ל, שהרי הם 'בתראי' לחז"ל ולחייב
את העם לקבל את פסקיהם, הנוגדים את דעת חז"ל, מכוח 'אמונת חכמים', אך את עצמם
ראו פטורים מ'אמונת חכמים' לגבי חז"ל מכח היותם 'בתראי'.
בפסיקתם נגד פסקי חז"ל
בתלמוד, נהגו דייני ישראל בחוסר הגינות ובחוסר אחריות וערערו את מסורת התורה שבעל
פה. אף עשו שנויים נרחבים נוסח התלמוד לפי רצונם ולא נותרו בידינו הגמרות הספרדיות
עם הנוסח הנכון של התלמוד. קשה לקבל שבעלי התוספות, שנחשבו גדולי ישראל, שינו את
התלמוד, אך זו עובדה היסטורית בדוקה שתארה פרופסור ישראל תא שמע במבוא לספרו 'מנהג
אשכנז הקדמון', כמפורט בפרק הראשון. נחזור רק על דברי
הפרופסור חיים סולוביצ'יק בנדון:
...הצעת חילופי נוסח בחופשיות
רבה עד כדי כתיבה מחדש של התלמוד...(עמ'
84) לפי ח. סולוביצ'יק ב- 1971 pp.343'Three
Themes in Sefer Hasidim' AJSR . (עד כאן
הציטוט, ההדגשות נוספו על ידי, א.לוי)
גם את נוסח כתבי הגאונים
וכתבי רמב"ם, שינו דייני ישראל לצורכיהם.
על דיינים כאלה אמר הנביא
מיכה:
המתעבים משפט ואת כל הישרה
יעקשו (מיכה ג,ט).
הבטחת פרנסתם ומעמדם היא
שהביאה את דייני ישראל להחדיר עקרונות פסיקה נוגדים את תורת ישראל. דאגתם זו גרמה
להם להתנגד ליציאת היהודים מאירופה לפני השואה ובמהלכה. היתה זו נגיעה שהיטתה את שיפוטם
ומפריכה את הטענה המיוחסת לחזו"א ש'אין נגיעה בעולם שיכולה להטות שיפוט חכם',
מנין?
הרב יעקב יחיאל ויינברג
זצ"ל, מחבר 'שרידי אש' שהיה ראש בית המדרש לרבנים בברלין, ניצל מהשואה והגיע
למונטרה בשוויץ, שם גרתי כסטודנט לרפואה בלוזאן.
בשיחותי איתו הסביר לי שראשי
הישיבות וראשי הקהילות התנגדו לעליה לארץ מסיבה דומה לסיבת התנגדות המרגלים לכניסה
לארץ בימי משה. המרגלים חששו שבכניסתם לארץ 'תאבד פרנסתם' כלומר
מעמדם. כי במדבר היו הם ראשי השבטים וידעו שבארץ יהיה שלטון מרכזי והם יאבדו את
מעמדם, לכן העדיפו שהעם ישאר במדבר. העם קיבל את דברי המרגלים ודחה את דברי יהושע
וכלב ואת דבר ה' ביד משה, כי העדיף להישאר במדבר ובלבד שלא יצטרך להילחם כדי לכבוש
את הארץ. והוסיף רב ויינברג:
'אל תאמר שהמרגלים היו רשעים,
בעוד שראשי הקהילות והישיבות באירופה, שהתנגדו לעליה ארצה לפני השואה, היו צדיקים.
המרגלים היו צדיקים, הם היו ראשי שבטי ישראל, אשר משה בחר בהם'.
עד כאן משיחותי עם רב וינברג.
אחד מתלמידי רב ויינברג סיפר
לי שערב מלחמת העולם השניה, עזבו את גרמניה בתי המדרש לרבנים רפורמים ולרבנים
קונסרבטיבים ועברו לארה"ב. גם רב ויינברג ביקש להעביר את בית המדרש
האורתודוקסי לרבנים שבראשו עמד, אבל לישראל, אך בגלל התנגדות החרדים לא יצא הדבר
לפועל. המתנגדים אבדו והוא ניצל.
נסכם את דעת רב ויינברג, בגלל
חשש המרגלים ראשי שבטי ישראל למעמדם, אם יכנס העם לארץ, התנגדו לכניסה והציגו את
הארץ כארץ אוכלת יושביה. עשרה מתוך שנים
עשר, סרחו בגלל נגיעה
ואבדו הם ודור המדבר. שיקול דומה לשיקול המרגלים, היה לדייני דור השואה וראשי
הישיבות. הם התנגדו ליציאת היהודים מאירופה, כי חששו שאם יעלו הקהילות והישיבות
לארץ, יתפזרו והם יאבדו את מעמדם כראשי קהילות או ראשי ישיבות, וכמו המרגלים,
בהתנגדותם אבדו הם ומי שנשמע להם.
מצאתי ראיה לדברי רב וינברג
לגבי שיקולי דייני ישראל להתנגד ליציאה מאירופה, בעובדה, שאחר המלחמה עלו לארץ עם חצרות החסידים שנותרו לכך הסכימו האדמ"ורים כי לא איבדו את מעמדם
ופרנסתם.
אציין שגם מורי יוסף סגל
זצ"ל, הסביר לי, לפני שיחותי עם
רב וינברג זצ"ל, את התנגדות דייני ישראל וראשי הישיבות לעליה לארץ בגלל נגיעה
אישית זו.
טענת דייני ישראל שהתנגדו
לעליה לארץ לפני השואה ואפילו במהלכה, היתה מתחסדת וצבועה, וללא בסיס הלכתי. אסור
'לדחוק את הקץ', אסור 'לעלות בחומה' ו'אסור למרוד באומות'. אך אין לאיסורים אלה
בסיס הלכתי וברור שבעת סכנה חובה לצאת.
טיעונים דומים היו ליהודי
צפון אפריקה בזמן גזירות המוסלמים ועליהם כתב רמב"ם במאמר קדוש השם פרק ד
(עמ' סו ברמב"ם לעם, בהוצאת מוסד הרב קוק):
אבל אלה שמפתים עצמם ואומרים שיעמדו במקומם עד שיבא המלך המשיח המערב,
[ואז יהיו] יוצאים והולכים לירושלים - איני
יודע איך יבטל מהם זה השמד! אלא עוברים הם ומחטיאים זולתם. ובכמותם אמר הנביא,
עליו השלום: וירפאו את שבר בת עמי על נקלה לאמר: שלום שלום ואין שלום' (ירמיה ח. יא).
דברי רמב"ם ליהודי צפון
אפריקה, התקיימו בדייני יהודי אירופה, שאסרו לצאת את אירופה ערב השואה:
איני יודע איך יבטל מהם זה השמד! אלא עוברים הם ומחטיאים זולתם.
רב יששכר שלמה טייכטאל
הי"ד, חסיד סטמר שכתב בשואה את הספר'אם הבנים שמחה', בו האשים את 'גדולי
ישראל' שהתנגדו לעליה לארץ באחריות למות אלפי יהודים.
הרבי מסטמר היה אחראי למות
אלפי יהודים בהוראתו לא לצאת מאירופה. הוא עצמו ניצל בזכות הציונים ששנא. אך למרות
שידע את תוצאות הוראות השקר שנתן הוא ורוב גדולי ישראל, מסרב הוא ורוב הרבנים
ששרדו, בעיקשות, להכיר באחריותם לאובדן יהודים רבים שהם, גדולי ישראל, 'ברוח
הקודש', 'בבהירות שיכלם ובסייעתא דשמיא' הורו להם לא לצאת מאירופה, כשעוד היה אפשר
לצאת ולהינצל.
והם ממשיכים לטעון שצדקו
בהתנגדם לצאת יהודי אירופה לפני השואה ושלא הם אשמים באובדנם, אחרים אשמים:
הציונים, הדתיים לאומיים וכל גורם אחר, רק לא הם ועדיין הם מתנשאים על כולם
ביהדותם המעוותת.
כדי להעריך את הצביעות וחוסר
היושר שנדרשו מדייני ישראל על מנת להתיר הנאה מהתורה שחז"ל אסרו בחומרה, נבחן
טיעוני המתירים לאור דברי חז"ל, רמב"ם והמציאות!
רב משה פיינשטיין, שנחשב
מגדולי פוסקי הדור הקודם, כתב 'באגרות משה' על יורה דעה ב, קטז:
ואף אם לדינא הלכה
כרמב"ם, הסכימו חכמי הדורות משום עת לעשות לה' הפרו תורתך, שאילו לא היתה
פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה, לא היו יכולים לטרוח בתורה כראוי והיתה התורה
משתכחת מישראל, ובהיותה מצויה יוכלו לעסוק ויגדיל תורה ויאדיר. והוא לשון
הכס"מ בפרק ג מהלכות תלמוד תורה הלכה י בסופו. וכן הביא רב שלמה לוריא
(מהרש"ל) שכתב: ואמת שאם לא כן כבר
היתה בטלה תורה מישראל כי אי אפשר לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה וגם להתפרנס
ממעשה ידיו. ומסיק יותר דעוון הוא בידו אם לא יקבל מאחרים אפילו יודע חכמה ומלאכה
שיוכל ליגע בה ולהרויח כדי לפרנס את ביתו בוז יבוזו לו באהבת התורה ולומדיה כי
א"א שיבטל מלמודו עיי"ש. ולכן הוא דין ברור ופשוט שנתקבל בכל הדורות אם
מדינא אם מתקנה דעת לעשות לה' הפרו תורתך שמותר לעסוק בתורה ולהתפרנס מקבלת פרס או
ממה שהוא מלמד תורה לאחרים או שהוא רב ומורה הוראה, ואין להמנע מזה אפילו ממדת חסידות.
ואני אומר כי אלה המתחסדים מצד שיטת הרמב"ם הוא בעצת היצר הרע כדי שיפסיק
מללמוד ויעסוק במלאכה ובמסחר וכדומה עד שלבסוף הם שוכחים אף המקצת שכבר למדו ואינו
מניחם לקבוע זמן לת"ת, כי אם הראשונים כמלאכים אמרו שא"א לעסוק בתורה
ולהחכים בה כשיעשה מלאכה להתפרנס ממעשה ידיו, כ"ש בדורנו דור יתמא דיתמי וגם
אין לנו הנשים הצדקניות שירצו לסבול עוני ודחקות כבדורותם, שודאי אי אפשר לשום אדם
להתגאות ולאמר שהוא יכול לעשות מלאכה ולהחכים בתורה'.
דבריו מקוממים, כי לא נשים
צדקניות חסרות לנו, כטענת רב פיינשיין, אלא רבנים ישרים ובלתי תלויים לפרנסתם באחרים שלא חוששים מבקורת הרבנים הנהנים מהתורה, כמהרש"ל
ורב פיינשטיין, שהנאתם גורמת להם לשאת פנים בדין ונשיאת פנים היא שוחד שגורם להם
סמיות הלב וטירוף הדעת (כתובות קה,א-ב).
נתבונן בדברי מהרש"ל
שכתב:
דעוון הוא בידו אם לא יקבל
מאחרים אפילו יודע חכמה ומלאכה שיוכל ליגע בה ולהרויח כדי לפרנס את ביתו בוז יבוזו
לו...
בקביעה שעוון ביד רב שמסרב
לקבל מאחרים ומפרנס את עצמו מיגיעו, הזדהה מהרש"ל עם הכמרים הקתולים המושחתים
שבזו לכומר שהתפרנס מיגיעו, וחלק על דעת חז"ל גם בהתירו את איסורם להנות
מהתורה וגם בבוז למתפרנס מיגיעו בעוד ושגדול המתפרנס מיגיעו כפי שכתב רמב"ם
בהלכות תלמוד תורה ג,יא:
מעלה גדולה היא למי שהוא
מתפרנס ממעשה ידיו ומידת חסידים הראשונים היא; ובזה זוכה לכל כבוד וטובה שבעולם
הזה ולעולם הבא, שנאמר "יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך" (תהילים
קכח,ב),"אשריך" בעולם הזה "וטוב לך" לעולם הבא, שכולו טוב.
דברי מהרש"ל הרחוקים כל
כך מדעת חז"ל ומהמציאות העגומה שהיתה ידועה לו, כמו שהיתה ידועה למהר"ל,
מוכיחים על חוסר יושר וחוצפה מזעזעים.
רב משה פינשטיין ציטט את דברי
רב יוסף קארו בפירושו כס"מ להתיר הנאה מהתורה, למרות שבעיון קל אפשר להפריך
את כל טיעוני כס"מ, כמוסבר בפרק הקודם. כן הביא רב פיינשטיין את דברי
מהרש"ל המבישים, כתמיכה בדעתו המזעזעת בחוסר היושר שבה ובחוסר ההגיון בו
נאמרה, נציגה כאן שוב:
ואני אומר כי אלו המתחסדים
מצד שיטת הרמב"ם הוא בעצת היצר הרע כדי שיפסיק מללמוד ויעסוק במלאכה ובמסחר
וכדומה עד שלבסוף הם שוכחים אף המקצת שכבר למדו ואינו מניחם לקבוע זמן
לת"ת...
רב פיינשטיין העז לפסוק
שההולכים לפי 'שיטת רמב"ם' היא ב'עצת היצר הרע', הוא ידע ש'שיטת רמב"ם'
היא שיטת חז"ל, התנאים והאמוראים. וידע רב משה פיינשטיין שחתנו, רב משה
טנדלר, ראש ישיבה ופרופ' לביולוגיה שמתפרנס מיגיעו ולא שכח את תלמודו. ולמרות שלא
נהנה מהתורה, הצליח להתגדל בתורה, כראש ישיבה, וגם במדע, כפרופסור באוניברסיטה!
וכמוהו יש עוד רבים, אך רב פיינשטיין בחוסר יושר בולט התעלם מכך, כי היה משוחד על
ידי הנאתו מהתורה שרצה לראות בה מצווה בעוד שהיא עבירה חמורה!
רב משה פיינשטיין הביא את דעת
מהרש"ל, אבל לא הביא את דעת מהר"ל שחי רק דור אחד אחר מהרש"ל (נפטר
ב1573- ומהר"ל ב1609-) וסביר שידע את דעת מהרש"ל, אבל חלק עליו נחרצות,
בספרו דרך החיים ותאר את התוצאות החמורות של תלות הלומדים בבני אדם לפרנסתם וראוי
לצטט שוב את דברי מהר"ל, הסותרים את דברי כס"מ, מהרש"ל ורב
פיינשטיין:
שהדבר שהוא כבוד התורה והוא כבוד המקום והוא גורם לאהוב
השי"ת, כאשר אין תלמיד חכם צריך לבני אדם... ודבר זה (שתלמיד חכם צריך
לבני אדם) גורם בעוונותינו בטול כבוד
התורה, שאם לא היו הלומדים מתפרנסים מהם היתה התורה מתעלה מעלה מעלה, גם היו
מוכיחים את הצבור כי אשמת הצבור בראשם ולא
היו נושאים פנים, אך עתה כיון
שצריכים להם כל רב קנה אדון לעצמו. ולכך אמר שמעיה אהוב את המלאכה ושנא את
הרבנות'. ע"כ מהמהר"ל. (הסוגרים שלי. א.ל.)
חז"ל ורמב"ם גינו
את הנהנה מהתורה והיללו את המתפרנס מיגיעו. רב יוסף קארו, מהרש"ל רב משה
פיינשטיין וכל הרבנים והדיינים המתירים הנאה מהתורה, שיבחו את הנהנה מהתורה, בזו
לדיין המתפרנס מיגיעו וגינו אותו. אכן ראויים דיינים אלה לתוכחת הנביא:
הוי האומרים לרע (הנהנה
מהתורה) טוב ולטוב (הנהנה מיגיעו) רע, שמים חושך (חילול ה' וביזוי התורה) לאור
ואור (המקדש את ה') לחושך, שמים מר למתוק ומתוק למר. ישעיהו (ה,כ):
התעלמות מהאמת כדי להתיר את
האסור התרחבה אצל הנהנים מהתורה להרבה שטחים וגם לגבי חובת ההגינות לגבי כל אדם
כפי שפסק רמב"ם בהלכות מכירה יח,א:
אסור לרמות את בני אדם במקח
וממכר, או לגנוב את דעתם; ואחד גויים ואחד ישראל, בדבר זה. היה יודע שיש בממכרו
מום, יודיעו ללוקח. ואפילו לגנוב דעת הברייות בדברים, אסור.
ואפילו את עובד עבודה זרה
אסור לרמות שכך פסק בהלכות גנבה ואבידה ז,י [ח]:
אחד הנושא ונותן עם ישראל, או
עם הגוי עובד עבודה זרה, אם מדד או שקל בחסר, עובר בלא תעשה וחייב להחזיר. וכן
אסור להטעות את הגויים בחשבון, אלא ידקדק עימו: שנאמר "וחישב, עם קונהו"
(ויקרא כה,נ),אף על פי שהוא כבוש תחת ידיך, קל וחומר לגוי שאינו כבוש תחת ידיך;
והרי הוא אומר "כי תועבת ה' אלוהיך, כל עושה אלה: כל, עושה עוול" (דברים
כה,טז), מכל מקום.
דיינים אלה שהתירו לעצמם
להנות מהתורה ולהתעלם מפסקי חז"ל ורמב"ם ואף התירו להונות את הגויים
שבתוכם ישבו, בניגוד לדעת חז"ל ורמב"ם, חיללו את ה' וביזו את תורתו.
דיינים לא ישרים אלה גרמו בעבר וגורמים גם כיום לשינאת הגויים את ישראל ולביזוי
תורת ה' והביאה עלינו צרות רבות אך למרות הקשר הברור בין חטאיהם לצרות שבאו עלינו,
לא הסכימו דייני ישראל שהם עוברים על דין ועודם נוהגים כך!
הרב משה דוד טנדלר, פרופסור לביולוגיה, ראש ישיבת רבי יצחק
אלחנן וחתן הרב פיינשטיין, התפרנס
ביושר מיגיעו ולא שכח את תורתו, כפי שצפה חותנו. לא פלא שחרה לו מאד על ההתנהגות
חסרת היושר של הנקראים חרדים, המתירים לעצמם לא לעשות מלאכה ולחיות מצדקה לפי
המלצות שולחן ערוך, מהרש"ל, רב משה פיינשיין ודייני ישראל רבים אחרים, בטענה
הצבועה שההיתר מיועד להגדיל את התורה. הם מונים את ממשלת ישראל וממשלות הגויים כדי
להוציא מהן כספים שלא מגיעים להם.
את התורה לא הגדילו, אלא
ביזו, חיללו את ה' והשניאו את היהודים כעם רמאים.
דברי הרב פרופסור משה טנדלר הובאו
בראיון לעיתונאית Judy Siegel-Itzkovich במאמר
שהתפרסם תחת הכותרת:
'Lacking commitment to Halacha'
ובתרגום חופשי: 'חסרים
מחוייבות להלכה', נאמר בראיון בשם רב משה טנדלר:
...לרע המזל, לעתים קרובות
שמים הם (החרדים) לב כמעט רק למצוות הפולחניות שבין אדם למקום ולא למצוות המוסר שבין אדם לחברו, במיוחד
כאשר הדבר נוגע למוסר במסחר. נעשה יותר ויותר שכיח שחרדים מעורבים בשערוריות של הונאה בקבלת תמיכות ממשלה וכבעלי בתים בשכונות
העוני. הם מתחרים לראות כמה הם
יכולים להוציא מהממשלה." טנדלר מדגיש. "אינם דואגים למנוע חילול השם ולקיים את המצווה לשמור על חוקי
המדינה."
יחד עם זאת יש לקבוצות החרדים
הרבה כוח פוליטי, בארגנם את חבריהם לתמוך במועמדים המחוייבים לאינטרסים שלהם.' עד
כאן מהראיון עם הרב פרופ' טנדלר.
זה דיווח של גדול בתורה ובמדע
שלא עשה את התורה קרדום לחפור בו, על חילול ה' ובזוי התורה על ידי המתיימרים להיות
'שומרי תורה', אך אינם אלא מבזי התורה, שמתירים לעצמם להנות מהתורה באיסור והגיעו,
כפי שצפו חז"ל, ללסטם את הבריות.
כאשר נתפס 'חרד' שהוציא כספים
במרמה מהממשלה, בארץ או בחו"ל וחילול את השם, לא גוערים בו אנשי שלומו, להפך
משבחים אותו על כל שהצליח להוציא במרמה ובכך
גרמו וגורמים לחילול ה', לשינאת ישראל ולהרחקת יהודים רבים מדת 'שומרי תורה'
אלה, שמחללים את ה', מבזים את התורה
ומכבים מאור הדת.
להוותנו מתרבים, בארץ
ובחו"ל, דיווחים על רמאות 'לשם שמיים' על ידי המתימרים להיות חרדים על דבר
ה'. הם מוציאים לכלל שומרי המצוות שם של טפילים ורמאים.
יש לחרדים אלה חלק בהכשר
שחיתות 'לשם שמיים' גם בחוגים שאינם שומרי מצוות:
הנשיא, ראש הממשלה, שרים,
מפקדי משטרה וצבא נחקרים על פשעים. שופטי בית הדין העליון מואשמים בהטיית הדין
ואנחנו חיים באיום חמור על עצם קיומנו במדינה.
חכמינו חזו שבימות המשיח תהיה
'האמת נעדרת'. (בבלי סנהדרין דף צז,א)
יהי רצון שנשוב לעבוד את ה'
ביושר בכל לבנו ובכל נפשנו. אם נקיים 'אמת מארץ תצמח' יקויים בנו 'וצדק משמיים
נשקף. גם ה' ייתן הטוב וארצנו תיתן יבולה'.
(תהילים פה,יב-יג).
(1)
כמובטח בתורה, שכך אנו אומרים פעמיים ביום בקריאת שמע:
והיה אם שמוע.. ואכלת
ושבעת... השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים והשתחויתם להם ואבדתם
מהרה מעל...
ונאמר בספר ויקרא כו,ג-ו:
אם בחוקותיי, תלכו ואת
מצוותיי תשמרו ועשיתם אותם. ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה ייתן
פרייו. והשיג לכם דיש את בציר, ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח
בארצכם. ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד והשבתי חיה רעה, מן הארץ וחרב לא תעבור
בארצכם....
ואם -
בחוקותיי תמאסו ואם את משפטיי
תגעל נפשכם, לבלתי עשות את כל מצוותיי, להפרכם את בריתי. אף אני אעשה זאת לכם,
והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת, מכלות עיניים, ומדיבות נפש; וזרעתם לריק
זרעכם... ונתתי פניי בכם, וניגפתם לפני אויביכם... ונסתם ואין רודף אתכם. ואם עד
אלה לא תשמעו, לי: ויספתי לייסרה אתכם שבע על חטאותיכם. ושברתי את גאון עוזכם...
ותם לריק כוחכם ולא תיתן ארצכם, את יבולה... ואם תלכו עימי קרי, ולא תאבו לשמוע לי ויספתי עליכם מכה שבע כחטאותיכם. והשלחתי בכם
את חית השדה... והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם. ואם באלה לא תיווסרו, לי והלכתם עימי
קרי. והלכתי אף אני עימכם בקרי והכיתי אתכם גם אני שבע על חטאותיכם. והבאתי עליכם
חרב נוקמת נקם ברית ונאספתם אל עריכם...
וניתתם ביד אויב. בשברי לכם
מטה לחם... ואכלתם ולא תשבעו. ואם בזאת לא תשמעו, לי והלכתם עימי בקרי. והלכתי
עימכם, בחמת קרי וייסרתי אתכם, אף אני, שבע על חטאותיכם. ואכלתם בשר בניכם ובשר
בנותיכם, תאכלו. (ויקרא כו,טו-כט)
והאזהרה נמשכת בנביאים פעמים
רבות, למשל ביהושע כג,יד-טז:
...וידעתם בכל לבבכם ובכל
נפשכם, כי לא נפל דבר אחד מכול הדברים
הטובים אשר דיבר ה' א-לוהיכם עליכם, הכל באו לכם, לא נפל ממנו דבר אחד. והיה
כאשר בא עליכם כל הדבר הטוב אשר דיבר ה' א-לוהיכם אליכם: כן יביא ה' עליכם את כל הדבר הרע... בעוברכם את ברית ה' א-לוהיכם אשר
ציווה אתכם, והלכתם ועבדתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם להם... ואבדתם מהרה...
נשים לב לדמיון בין דברי
יהושע לאמור בתורה.
ובצורה קצרה וחריפה נאמרו
הדברים בישעיהו א,יט-כ:
אם תאבו ושמעתם, טוב הארץ,
תאכלו. ואם תמאנו ומריתם, חרב תאוכלו, כי פי ה' דיבר.
ואשר לקיום הטוב, ארבע מאות
שנה אחר יהושע, בברך שלמה את כל קהל ישראל לאחר השלמת בית המקדש, אמר:
ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו
ישראל ככל אשר דבר, לא נפל דבר אחד מכל
דברו הטוב אשר דבר ביד משה עבדו.' (מלכים א, ח', נו)
אחר חורבן בית ראשון, אישר
הנביא דניאל שהתקיימו אזהרות התורה, יהושוע והנביאים ככתבן:
דנייאל ט,א בשנת אחת, לדריווש
בן אחשוורוש, מזרע מדיי: אשר הומלך על מלכות כשדים.
דנייאל ט,ב בשנת אחת למולכו
אני דנייאל בינותי בספרים: מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא למלאות
לחורבות ירושלים שבעים שנה.
דנייאל ט,ג ואתנה את פניי אל
אדוניי האלוהים לבקש תפילה
ותחנונים, בצום ושק ואפר.
דנייאל ט,ד ואתפללה לה'
אלוהיי ואתוודה; ואומרה אנא אדוניי האל הגדול והנורא שומר הברית והחסד לאוהביו
ולשומרי מצוותיו.
דנייאל ט,ה חטאנו ועווינו
הרשענו ומרדנו; וסור ממצוותיך
וממשפטיך.
דנייאל ט,ו ולא שמענו אל
עבדיך הנביאים אשר דיברו בשמך
אל מלכינו שרינו ואבותינו,
ואל כל עם הארץ.
דנייאל ט,ז לך אדוניי הצדקה
ולנו בושת הפנים כיום הזה; לאיש יהודה וליושבי ירושלים ולכל ישראל הקרובים
והרחוקים בכל הארצות אשר הדחתם שם במעלם אשר מעלו בך.
דנייאל ט,ח ה' לנו בושת הפנים
למלכינו לשרינו ולאבותינו אשר חטאנו לך.
דנייאל ט,ט לאדוניי אלוהינו,
הרחמים והסליחות כי מרדנו, בו.
דנייאל ט,י ולא שמענו בקול ה'
אלוהינו, ללכת בתורותיו אשר נתן לפנינו ביד עבדיו הנביאים.
דנייאל ט,יא וכל ישראל עברו
את תורתך וסור לבלתי שמוע בקולך; ותיתך עלינו האלה והשבועה אשר כתובה בתורת משה
עבד האלוהים, כי חטאנו לו.
דנייאל ט,יב ויקם את דברו אשר
דיבר עלינו ועל שופטינו אשר
שפטונו, להביא עלינו רעה
גדולה אשר לא נעשתה תחת כל השמיים כאשר נעשתה בירושלים.
דנייאל ט,יג כאשר כתוב בתורת משה את כל הרעה הזאת באה
עלינו; ולא חילינו את פני ה' אלוהינו לשוב מעוונינו ולהשכיל באמיתך.
דנייאל ט,יד וישקוד ה' על
הרעה ויביאהא עלינו כי צדיק ה'
אלוהינו על כל מעשיו אשר עשה
ולא שמענו בקולו.
דנייאל ט,טו ועתה אדוניי
אלוהינו אשר הוצאת את עמך מארץ מצריים ביד חזקה ותעש לך שם כיום הזה חטאנו רשענו.
דנייאל ט,טז אדוניי ככל
צדקותיך ישוב נא אפך וחמתך מעירך ירושלים הר קודשך כי בחטאינו ובעוונות אבותינו
ירושלים ועמך לחרפה לכל סביבותינו.
דנייאל ט,יז ועתה שמע אלוהינו
אל תפילת עבדך ואל תחנוניו והאר פניך על מקדשך השמם, למען אדוניי.
דנייאל ט,יח הטה אלוהיי אוזנך
ושמע, פקח עיניך וראה שוממותינו והעיר אשר נקרא שמך עליה כי לא על צדקותינו אנחנו
מפילים תחנונינו לפניך, כי על רחמיך הרבים.
דנייאל ט,יט אדוניי שמעה
אדוניי סלחה אדוניי הקשיבה ועשה
אל תאחר למענך אלוהיי, כי שמך
נקרא על עירך ועל עמך.
כאלף שנים אחרי מתן תורה
וצוואת יהושע ודברי שלמה ודניאל, אישר עזרא שעזבנו את דרך ה' והתקיים בנו כל הדבר
הרע, כאזהרת התורה ויהושע.
ואמרה אלוהי בושתי ונכלמתי
להרים אלוהי פני אליך כי עוונותנו רבו
למעלה ראש ואשמתנו גדלה עד לשמים מימי אבותינו אנחנו באשמה גדולה עד היום הזה ובעוונותינו נתנו אנחנו מלכנו
כוהנינו ביד מלכי הארצות בחרב בשבי ובביזה ובבשת פנים כהיום הזה.' (עזרא, ט',
ו-ז)
בפרק ט סקר נחמיה את דברי ימי
עמנו מימי אברהם עד ימיו ובולט, כדברי רמב"ם, ש'הטוב המגיע לעם ישראל או הרע הפוקד אותו, אינם מקריים, אלא תלויים בעשיית
רצון ה' או בהמריית רצונו. ראוי לקרא בעיון פרק נפלא זה, והרי ליקוט פסוקים
ממנו:
אתה הוא, ה' הא-לוהים, אשר
בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו, אברהם. ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עימו הברית לתת את ארץ הכנעני החיתי
האמורי והפריזי והיבוסי והגרגשי, לתת לזרעו. ותקם את דבריך, כי צדיק, אתה. ועל
הר סיניי' ירדת ודבר עימהם משמיים; ותיתן להם משפטים ישרים ותורות אמת, חוקים
ומצוות טובים. ואת שבת קודשך, הודעת להם; ומצוות וחוקים ותורה, ציווית להם ביד משה
עבדך. ולחם משמיים נתת להם, לרעבם, ומים מסלע הוצאת להם, לצמאם; ותאמר להם לבוא לרשת את הארץ, אשר נשאת את
ידך, לתת להם... ותיתן להם ממלכות
ועממים ותחלקם לפיאה; ויירשו את ארץ סיחון ואת ארץ מלך חשבון ואת ארץ עוג מלך
הבשן. ובניהם הרבית ככוכבי השמיים ותביאם
אל הארץ אשר אמרת לאבותיהם לבוא לרשת.
ויבואו הבנים ויירשו את הארץ
ותכנע לפניהם את יושבי הארץ הכנענים ותיתנם בידם; ואת מלכיהם ואת עממי הארץ, לעשות
בהם כרצונם. וילכדו ערים בצורות ואדמה שמנה ויירשו
בתים מלאים כל טוב בורות חצובים כרמים וזיתים ועץ מאכל, לרוב; ויאכלו וישבעו
וישמינו ויתעדנו בטובך הגדול.
וימרו וימרדו בך וישליכו את תורתך אחרי גום ואת נביאיך הרגו אשר העידו
בם להשיבם אליך ויעשו נאצות גדולות. ותתנם
ביד צריהם ויצרו להם ובעת צרתם
יצעקו אליך ואתה משמים תשמע וכרחמיך הרבים תתן
להם מושיעים ויושיעום מיד צריהם. וכנוח
להם ישובו לעשות רע לפניך ותעזבם ביד אויביהם וירדו בהם וישובו ויזעקוך ואתה משמים תשמע ותצילם כרחמיך רבות עיתים. ותעד בהם
להשיבם אל תורתך והמה הזידו ולא שמעו למצוותיך ובמשפטיך חטאו בם, אשר יעשה אדם, וחיה
בהם; וייתנו כתף סוררת ועורפם הקשו ולא שמעו... ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו... הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתת לאבותינו
לאכול את פרייה ואת טובה, הנה אנחנו עבדים עליה.
בעשותינו רצון ה', בא עלינו
'כל הדבר הטוב' ובסורנו מאחרי ה', בא עלינו גם 'כל הדבר הרע'. קיום כל הטוב וכל
הרע בדייקנות מופתית, מבטיח שבשובנו מדרכנו הרעה ישוב ה' וירחמנו.
בסוף איגרת תחיית המתים כתב
רמב"ם שמצב עם ישראל תלוי רק 'בעבודה ובמרי' כפי שהבטיחנו ה' וקיים בדייוק
מופתי. לפי עקרון זה, פסק רמב"ם, בהלכות תעניות א,ב-ג
ב. ודבר זה מדרכי התשובה הוא,
שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ויידעו הכול שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם,
ככתוב "עוונותיכם, הטו אלה" (ירמיהו ה,כה) לכם, וזה הוא שיגרום להסיר
הצרה מעליהם.
ג. אבל אם לא יזעקו ולא
יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרוא נקרית, הרי זו דרך
אכזרייות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה וצרות אחרות הוא שכתוב
בתורה, "והלכתם עימי בקרי. והלכתי עימכם בחמת קרי" (ויקרא כו,כז-כח),
כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהוא קרי, אוסיף עליכם חמת אותו קרי.
תלות מצבנו בהתנהגותנו נמשכת
בדיוק מופתי גם בימינו, אך צריך יושר כדי להודות בכך. למעשה אנו מכריזים זאת
פעמיים ביום בקריאת הפסוק שמע ישראל בו אנו מייחדים את ה', מבסס את האמונה שה'
א-לוהינו, כל יכול היה, הווה ויהיה, אחד שאין עוד מלבדו, על העובדה שמצב עמנו תלוי
בדייוק מופתי רק בעשותנו את רצון ה' או בסורנו מאחריו, כיצד?
מקובל שפסוק 'שמע ישראל' קובע
שה' אחד, אולם לצורך מסר זה מספיק היה לכתוב:
שמע ישראל ה' אחד
לאיזה לצורך נוספו המלים 'ה'
א-לוהינו'? כי הוספתן הופכת את הקביעה הסתמית 'שמע ישראל ה' אחד', למסר שאמיתותו מוכחת מתוכו, כיצד?
כי משמעות השם 'א-לוהים' היא
'שופט' ו'א-לוהינו' הוא שופטנו, שקיים בנו את הטוב ואת הרע שהבטחנו, בדייוק מופתי,
לפי התנהגותנו. ורק מי שלכוחו אין סוף, היה, הווה ויהיה, יכול לקיים הבטחתו, בלא
מונע וללא הגבלת זמן.
לפי זה יש לכווין באמירת
קריאת שמע, כך:
שמע ישראל (קבל והבן) ה'
א-לוהינו (קיים לנו את כל הבטחותיו בדייוק לפי התנהגותנו ומכאן ש-) ה' (היה, הווה ויהיה וכוחו אין סוף) אחד (שאין עוד מלבדו).
כי רק מי שהיה, הווה ויהיה
ולכוחו אין סוף, יכול לקיים את כל אשר הבטיח בדייוק המופתי שאנו, עם ישראל, עדים
לו שנאמר:
אתם עדיי נאום 'ה ועבדי אשר
בחרתי: למען תדעו ותאמינו לי ותבינו, כי אני הוא, לפניי לא נוצר אל ואחריי לא
יהיה. (ישעיהו מג,י).
ורק בו יכול להאמר 'השומר אמת
לעולם'! (תהילים קמו,ו)
ראה מאמר משמעותו העמוקה של פסוק שמע ישראל לאמונה ביחוד ה'.
(2)
...היכי דמי שוחד דברים? כי הא דשמואל הוה עבר במברא. אתא ההוא גברא יהיב ליה
ידיה. אמר ליה מאי עבידתיך? אמר ליה דינא אית לי, א"ל פסילנא לך לדינא. אמימר
הוה יתיב וקא דאין דינא, פרח גדפא ארישיה, אתא ההוא גברא שקליה א"ל מאי
עבידתיך? א"ל דינא אית לי. אמר ליה פסילנא לך לדינא. מר עוקבא הוה שדי רוקא
קמיה אתא ההוא גברא כסייה א"ל מאי עבידתיך? א"ל דינא אית לי. א"ל
פסילנא לך לדינא. ר' ישמעאל בר' יוסי הוה רגיל אריסיה דהוה מייתי ליה כל מעלי שבתא
כנתא דפירי. יומא חד אייתי ליה בה' בשבתא. א"ל מאי שנא האידנא? א"ל דינא
אית לי ואמינא אגב אורחי אייתי ליה למר. לא קביל מיניה א"ל פסילנא לך לדינא.
אותיב זוזא דרבנן וקדיינין ליה. בהדי דקאזיל ואתי אמר, אי בעי טעין הכי ואי בעי
טעין הכי. אמר תיפח נפשם של מקבלי שוחד ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך,
מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה! ר' ישמעאל בר אלישע אייתי ליה ההוא גברא ראשית הגז
אמר ליה מהיכא את? א"ל מדוך פלן. ומהתם להכא לא הוה כהן למיתבא ליה? א"ל
דינא אית לי ואמינא אגב אורחאי אייתי ליה למר. א"ל פסילנא לך לדינא. לא קביל
מיניה אותיב ליה זוגא דרבנן וקדייני ליה. בהדי דקאזיל ואתי, אמר אי בעי טעין הכי
ואי בעי טעין הכי. אמר תיפח נפשם של מקבלי שוחד ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי
נטלתי כך מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה: בבלי כתובות קה,ב)
דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב
(משלי כט) מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה? אם דומה דיין למלך שאינו צריך
לכלום, יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר על
הגרנות יהרסנה. (כתובות דף קו)
וכך נאמר לגבי עיבור השנה:
גופא אין מושיבין מלך
בסנהדרין ולא מלך וכהן גדול בעיבור שנה מלך בסנהדרין דכתיב (שמות כג) לא תענה על
ריב לא תענה על רב לא מלך וכהן גדול בעיבור שנה מלך משום אפסניא כהן גדול משום
צינה (סנהדרין יח,ב)
ופסק רמב"ם בהתאם בהלכות
קידוש החדש ד,יא:
אין מושיבין לעיבור השנה לא
מלך, ולא כוהן גדול: מלך, מפני חיילותיו ומלחמותיו, שמא דעתו נוטה בשבילן לעבר או
שלא לעבר; וכוהן גדול,מפני הצינה, שמא לא תהיה דעתו נוטה לעבר, כדי שלא יבוא תשרי
בימי הקור, והוא טובל ביום הכיפורים חמש טבילות.