דר' אורי לוי ,פוריה עילית 15208, טל.
04-6750856, פקס 04-6750855 הגהה אדר
שנויים שחלו
בתלמוד, בכתבי הפוסקים בכלל ובכתבי רמב"ם
בפרט ודרכים
לשחזור המקור.
שנויים
בתלמוד, בפירוש רמב"ם למשנה ובמשנה תורה
בהלכות לווה
ומלווה כה ד-ה
להערכה נכונה של האמור כאן, מומלץ
לקרא לפני פרק זה את הפרקים הקודמים, ולפחות את הפרק הראשון של המבוא ופרק קצר וחשוב על גדולת
רמב"ם.
(ההדגשות במאמרים, שלי, א.לוי).
תקציר:
שנויים רבים נעשו בנוסח משנה תורה,
בגלל האמונה שכת"י ששון הוא כת"י רמב"ם.
תידון תוספת 15 מלים בהלכות לווה
ומלווה כה ד-ה וכיצד נתגלתה בהסתמך על שיטת הכתיבה של רבמ"ם והגיונו.
נוסח הדפוסים החדשים של משנה תורה,
כולל הוצאת פרנקל והוצאת קאפח, בהלכות מלווה ולווה כה,ד-ה, אינו הגיוני, כמבוא
לנושא נתבונן בהלכה ג:
ג. המלוה את חבירו על ידי ערב אף על
פי שהערב משתעבד למלוה לא יתבע את הערב תחלה אלא תובע את הלוה תחלה אם לא נתן לו
חוזר אצל הערב ונפרע ממנו, במה דברים אמורים בשאין נכסים ללוה, אבל אם יש נכסים
ללוה לא יפרע מן הערב כלל אלא מן הלוה, היה הלוה אלם ואין בית דין יכולין להוציא
מידו או שלא בא לדין הרי זה נפרע מן הערב תחלה ואחר כך יעשה הערב דין עם הלוה אם
יכול להוציאו (הערה צ"ל להוציא) מידו יוציא או ישמתוהו בית דין עד שיתן לו'.
ד: התנה המלוה על הערב ואמר לו על מנת
שאפרע ממי שארצה אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב, אמר על מנת שאפרע ממי שארצה
תחלה, או שהיה קבלן הרי זה יתבע את הערב הזה או את הקבלן תחלה ויפרע מהן אף על פי
שיש נכסים ללוה'.
ו איזה הוא ערב, ואיזה הוא קבלן: אמר
לו תן לו, ואני נותן לך,זה הוא קבלן שיש למלווה להיפרע ממנו תחילה, אף על פי שלא
פירש, ולא אמר על מנת שאיפרע, ממי שארצה. אבל אם אמר לו הלווהו ואני ערב, הלווהו
ואני פורע, הלווהו ואני חייב, הלווהו ואני נותן, הלווהו ואני קבלן, תן לו ואני
קבלן, תן לו ואני פורע, תן לו ואני חייב, תן לו ואני ערב,כולן לשון ערבנות הן,
ואינו תובעו תחילה; ולא נפרע ממנו, במקום שיש נכסים ללווה: עד שיפרש ויאמר, ממי
שארצה איפרע.
מוצא אני למועיל לפרט את השיקולים
שהביאו לגילוי התוספת הזרה על דברי רמב"ם ששיהשו את ההלכה. כשלמדתי הלכות
אלה, התקשיתי להבין את הלכה ד' ומצאתי וחוסר התאמה בין הלכה ד' והלכה ה'. הגעתי
למסקנה שחל שנוי בנוסח רמב"ם.
במשך שנים של לימוד משנה תורה, כשנראה
לי שנוסח ההלכה משובש, נהגתי לכתוב על פיסות נייר את מה שנראה שהיה צריך להיות
נוסח רמב"ם המקורי, ולהדביקן במקום.
כשיצאה לאור הוצאת רב פרנקל, התברר לי
לשימחתי שברוב המכריע של המקרים, והם רבים, צדקתי בהשערתי. גם במקרה זה כתבתי בהערה
בתוך ספרי את הדברים הבאים:
בהלכה ד' נראה כאילו יש הבדל אם אמר
המלוה "על מנת שאפרע ממי שארצה" לבין אם אמר "ממי שארצה תחילה" ואין הדבר הגיוני, שהרי
משמעות "ממי שארצה"' כוללת את את המשמעות "תחילה" שהרי ממי
שיפרע יהיה תחילה. ועוד בגמרא אין הפרש כזה, אין שני נסוחי תנאים. ועוד, בהלכה ה'
לא נזכר "תחילה" והמגיד משנה מוסיף זאת וזה מיותר. ועוד, לפי הנסוח
המקובל של הלכה ד' אין הרמב"ם סובר כרבו הר"י הלוי איבן מיגאש, והדוחק
לישב דעת הרמב"ם עם דעת הר"י הלוי אינו נראה'.
הגעתי למסקנה שדברי
רמב"ם 'הוגהו' ושיש למחוק חמש עשרה
מלים, כדי לקבל נוסח רמב"ם הגיוני של הלכה ד, וזה הנוסח שכתבתי אז:
"התנה המלוה על הערב
ואמר לו: על מנת שאפרע ממי שארצה, או שהיה קבלן הרי זה יתבע את הערב הזה או הקבלן
תחילה ויפרע מהם אף על פי שיש נכסים ללווה", ע"כ.
ספר משפטים, בהוצאת פרנקל, הגיעני
שנים רבות אחרי כתיבת דברים אלה. ציפיתי
למצא בו נוסח נכון יותר מהמקובל. לאכזבתי, מצאתי בו שנוסח הלכה ד' זהה לנוסח
הדפוסים הרגילים. אך שמחתי מאד, כשמצאתי בילקוט
שנויי הנוסחאות של פרנקל את הדברים הבאים, שחלקתים לשני קטעים לצורך הדיון:
'שאפרע ממי שארצה אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן
הערב אמר על מנת שאפרע ממי שארצה תחילה או שהיה, כ"ה בכיס"א
ובכיס"ג וכן הוגה בכית"א וכ"ה במ"מ ובס' המוגה וממנו
בשל"ד ודפו"א, ועי' בפיה"מ (הוצאת ר"י קאפח) שפסק רבנו שאם
אמר ממי שארצה אם יש נכסים ללוה אינו גובה מהערב, ובשאר דפוסים בפיה"מ ליתא
לפיסקא זו'.
קטע זה, מילקוט
שנויי הנוסחאות, מונה את בכתבי היד והדפוסים בהם נמצא הנוסח המקובל של הלכה ד,
הקשה להבנה, המובא גם בנוסח פרנקל וגם בנוסח קאפח. בקטע הבא, מביא פרנקל את נוסח
כתבי יד תימן (כתי"ת), כת"י נוספים ודפוסים ישנים של משנה תורה:
'בכתי"ת (חוץ מהגהה
בכית"א), בכיס"ב, בכתי"א ובע"ח ובדפו"י: שאפרע ממי שארצה
או שהיה, והשאר ליתא, ולגרסא זו שיטת רבנו כשיטת רבו הר"י
מיגאש,
נמצא שהנוסח בכתי"ת (חוץ
מהגהה בכית"א), בכיס"ב, בכתי"א בע"ח ובדפו"י:
'התנה המלוה על הערב ואמר לו
על מנת שאפרע ממי שארצה או שהיה קבלן הרי זה יתבע את הערב הזה או את הקבלן תחלה
ויפרע מהן אף על פי שיש נכסים ללוה'.
וזה בדיוק הנוסח שכתבתי.
התרגשתי מאד שזכיתי לשחזר את הנוסח המקורי של הלכה ד ששונתה על ידי הוספת 15 מלים.
ראיתי בהצלחת שיחזור הנוסח רמב"ם המקורי, לא רק עזרה משמים, אלא גם הוראה
להמשיך בברור נוסחי רמב"ם, ואכן זכיתי למצא עוד שיבושי נוסח רבים ואף להוכיח
זאת. (ראה מבוא)
באשר למילה 'תחילה' בהלכה ד,
כתב צוות שנויי נוסחאות פרנקל:
ובבעל התרומות שער
ל"ה ח"א סי' כ"ח כתב: "ויש שכתבו בשם ה"ר משה שכתב בספרו
'ממי שארצה תחילה' ואני בדקתי ספרו ולא מצאתי שכתב אלא 'ממי שארצה גובה' בלבד וכן
גירסת משנתנו" עכ"ל.
ועוד, לפי הנוסח
המבחין בין אמר 'ממי שארצה אפרע', לבין אמר 'ממי שארצה אפרע תחילה', אין תאום בין
האמור בהלכה ד' לאמור בהלכה ה', כי המילה 'תחילה' היתה צריכה להמצא גם בהלכה ה, ואיננה:
מלוה כה,ה איזהו
ערב ואיזהו קבלן אמר לו תן לו ואני נותן לך זהו קבלן שיש למלווה להפרע ממנו תחלה
אף על פי שלא פירש ולא אמר על מנת שאפרע
ממי שארצה, אבל אם אמר לו הלווהו ואני ערב הלווהו ואני פורע הלווהו ואני חייב
הלווהו ואני נותן הלווהו ואני קבלן, תן לו ואני קבלן תן לו ואני פורע תן לו ואני
חייב תן לו ואני ערב, כולן לשון ערבנות הן ואינו תובעו תחלה ולא נפרע ממנו במקום
שיש נכסים ללווה עד שיפרש ויאמר ממי שארצה
אפרע.
והמגיד משנה
(מ"מ) נדחק ומבאר:
עד שיפרש ויאמר ממי שארצה אפרע. ר"ל שאמר תחילה וכמו שנתבאר בדעתו ז"ל.
אולם טעה
מ"מ אין זו דעת רמב"ם, אלא שיבוש לפי פירוש המשנה בכת"י ששון ואכן
כתב מרכבת המשנה (מרכבה"מ) שהגירסה המקובלת שהיא גירסת המגיד משנה, מוטעית
וכי גירסת ד"ו ישן' היא הנכונה ו'דווקנית', ואלה דבריו:
'...והנה המ"מ כפי הנראה
דגרס כפי גי' דידן, החדשה, דרבנו מחלק בין אם אמר: ע"מ שאפרע ממי שארצה, ובין
אם אמר: ממי שארצה תחלה. ובאמת הענין
מגומגם טובא, דודאי אף האומר ע"מ שאפרע ממי שארצה, ה"ל כאילו פרש בהדיא
תחלה, והמ"מ נדחק בזה. והאמת
יורה דרכו שעיקר הנוס' כפי גירסת ד"ו ישן:
התנה המלוה על הערב וא"ל
ע"מ שאפרע ממי שארצה או שהיה קבלן ה"ז יתבע את הערב הזה או הקבלן
אע"ג שיש נכסים ללווה ע"כ. וגירסה
דווקנית היא והיא גיר' בעל התרומות שער ל"ה בדברי רבנו ונמצא רבנו הולך
בשיטת ר"י איבן מיגאש רבו הביאו בעל התרומות וכו'.
ומצאתי בטיעון מרכבה"מ:
דודאי אף האומר ע"מ
שאפרע ממי שארצה, ה"ל כאילו פרש בהדיא תחלה...
אישור לטיעון שכתבתי למעלה:
משמעות "ממי שארצה"' כוללת את את המשמעות "תחילה"...
נוסח ד"ו
ישן, שהוא גם נוסח כתי"ת (חוץ מהגהה בכית"א), כיס"ב, כתי"א
וע"ח ודפו"י, יקרא בהמשך 'המקורי', בניגוד לנוסח הדפוסים החדשים שיקרא
'חדש'.
מרכה"מ מביא לביסוס
הנוסח המקורי בהלכות לווה ומלווה כה, ד-ג, שהוא מכנה 'דווקנית' את פרוה"מ לרמב"ם:
וכ"כ רבנו בפי' המשנה:
ודברי רשב"ג אם יש נכסים ללווה וכו', אין מחלוקת בזה אבל מחלוקת חכמים בקבלן
ע"כ.
ומבאר מרכה"מ:
מבואר מזה דסובר רבנו ורבו דפסיקא לש"ס דהאומר
ע"מ שאפרע ממי שארצה עדיף מקבלן ורשב"ג דפליג בקבלן מודה בעל מנת ממי
שארצה אפרע, דכל תנאי שבממון קיים דמשום הכי הוצרך לחדש חסורי מחסרא.
וכן מביא מרכה"מ את
הירושלמי בבא בתרא דף לג,א פרק י הלכה ח:
המלוה
את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב, אם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה, יפרע מן
הערב. רשב"ג אומר אם יש נכסים ללווה, בין כך בין כך, לא יפרע מן הערב: ר'
אבהו בשם ר' יוחנן בשיש נכסים ללוה אבל אין נכסים ללוה יפרע מן הערב ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב
ואפי' יש נכסים ללוה.
מרכה"מ לא ידע, בזמנו, עד
כמה צדק בקובעו שהגרסה של בעל התרומות היא 'גירסה דווקנית', וכי אינה רק גירסת ד"ו ישן ובעל התרומות, אלא גירסת כתי"ת (חוץ מהגהה
בכיס"א), כיס"ב, כית"א, ע"ח ודפוסים ישנים (דפו"י).
גם המאירי דן בפרושו לבבא
בתרא קעג-ד (כת"י פארמה, סופר, הוצאת קדם עמ' 708-707) בנושא המלוה שאמר על מנת
שאפרע ממי שארצה תחילה ואינו מבחין בין אם אמר את המילה 'תחילה' או לא אמרה, כי כל
תנאי שבממון קיים:
...ואם
התנה עמו ואמר על מנת שאפרע ממי שארצה
תחילה, הרי זה תובע את הערב ונפרע ממנו תחילה, אע"פ שיש נכסים ללווה, רבן שמעון בן גמליאל אומר אם יש נכסים ללווה
בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב תחילה, ואין הלכה כדבריו, ומכל מקום יש פוסקים שאם היו לו נכסים ידועים נפרע
מהם תחילה ולא אמרו נפרע ממי שירצה תחילה אלא בשאין לו נכסים ידועים, שאינו זקוק
לירד עמו לדין ולהשביעו ואף גדולי המפרשים (ראב"ד) נוטים בה, וכן כתבוה חכמי הדורות
שלפנינו, ועיקר הדברים כדבר הראשון שכל
שהתנה בדבר שבממון תנאו קיים.
(בהערת
המהדיר של המאירי נאמר שב'יש פוסקים' הכוונה לר"ת והרשב"א.)
המאירי החשיב מאד את הרמב"ם, כינה אותו 'גדולי המחברים'
והביא דעתו בעקביות. וכך כותב המאירי על משנה תורה בהקדמתו לפרושו בית הבחירה בכרך
ברכות עמ כה:
'...עד שיודע הכל הלכות הלכות
בשלמות, חבור כולל ושלם עליו אין להוסיף
וממנו אין לגרוע, לפניו לא היה כן מחבורי הגאונים והרבנים מסדר כל הענינים
בחכמת התלמוד, איש על דגלו בסדור מתוקן
ושלם כמוהו ואחריו לא יהיה כן,...'
ומכיוון שאין המאירי מציין את 'גדולי המחברים', בין ה'יש פוסקים שאם היו לו
נכסים ידועים נפרע מהם תחילה, ולא אמרו נפרע ממי שירצה תחילה אלא בשאין לו נכסים
ידועים..'. נובע שלפני המאירי היה נוסח משנה תורה כפי שהוא בכתי"ת
ובדפו"י.
אומנם נאמר במאירי 'על מנת שאפרע ממי
שארצה תחילה'. ולכאורה יש בכך תמיכה
לנוסח החדש שבמשנה תורה. אך למעשה זו הוכחה שהנוסח שהיה לפני המאירי לא היה הנוסח
החדש, שהרי לפי הנוסח החדש אם אמר המלוה 'על מנת שאפרע ממי שארצה תחילה', הכל מסכימים שיפרע מן הערב אפילו
יש נכסים ללווה, ואז אין מקום לפיסקה:
'ומכל מקום יש פוסקים שאם היו לו נכסים ידועים נפרע
מהם תחילה ולא אמרו נפרע ממי שירצה תחילה אלא בשאין לו נכסים ידועים, וכו'
אלא שלדעת המאירי בין אם אמר
את המילה 'תחילה' ובין אם לא אמרה, נפרע מהערב תחילה. ויתכן שהמילה 'תחילה' במאירי
נוספה על ידי מעתיק. יש דוגמאות לשנויים במאירי כמו בתלמוד, בפרוש המשנה, בדברי
הגאונים ובמשנה תורה.(ראה היתר הניה מחביות שנתערבה בהן חבית
יין נסך, הערה (3).
לסכום, לפנינו שני נוסחים
במשנה תורה:
הנוסח המקורי בהלכות לוה ומלוה, תואם את כלל התלמוד 'כל תנאי שבממון קיים'.
ואותו מכנה מרכבת המשנה 'גירסה דווקנית', והיא שהיתה לפני המאירי. לפיה
אין מחלוקת בין רמב"ם לרבו ר"י איבן מיגאש, אין סתירה הגיונית בתוך הלכה
ד ואין סתירה בין הלכות ד' ו-ה'. לגירסה זו
בסיס נירחב בכתה"י ובדפוסים הישנים.
הנוסח החדש בהלכות לווה ומלוה, נוגד את דעת חז"ל 'כל תנאי שבממון קיים'
בשני התלמודים הבבלי והירושלמי, ולפיו יש חולק רמב"ם על ר"י איבן מיגאש.
יש בנוסח החדש סתירה הגיונית ברורה בהלכה ד, וסתירה בין הלכות ד' ו-ה'. ויש
שיבושים נוספים בהלכה ה. לגירסה החדשה יש רק בסיס צר בכתה"י ובדפוסים
האחרונים.
לאור ממצאים
האלה מוכח שנוסח כתה"י והדפוסים הישנים הוא המקורי הנכון בהלכות לווה ומלוה, וכלשון מרכה"מ נוסח זה היא 'גירסה דווקנית'.
איך להבין שהוצאת רב פרנקל, שהביאה
בילקוט שנויי הנוסחאות את הנוסח המקורי שבכתי"ת, כיס"א, כית"א
ודפו"י, לא בחרה בנוסח הנכון, אלא בגירסה החדשה הבלתי הגיונית, של הלכות לווה
ומלוה כה ד-ה? צוות פרנקל הסתמך על נוסח פירוש המשנה בכת"י ששון בתרגום רב
קאפח, שכך נאמר בילקוט שנויי נוסחאות פרנקל:
...ועי' בפיה"מ (הוצאת ר"י
קאפח) שפסק רבנו שאם אמר ממי שארצה... אם יש נכסים ללוה אינו גובה מהערב, ובשאר דפוסים בפיה"מ ליתא לפיסקא זו'.
למרות שהפיסקה בכת"י
ששון שעליה הסתמך צוות פרנקל אינה באף אחד מקורות פירוש המשנה האחרים, למרות שהיא
נוגדת את כלל חז"ל ש'כל תנאי שבממון קיים', קיבל צוות פרנקל את הנוסח החדש
המשובש בגלל האמונה השגויה שכת"י פירוש המשנה שבו נמצאת פיסקה זו, הוא
כת"י רמב"ם עצמו. אבל יש כבר הוכחות רבות, שאין זה כת"י רמב"ם
(ראה מוכח כת"י ששון אינו כת"י רמב"ם).
בחירת נוסח משנה תורה משובש על ידי קאפח וצוות פרנקל, על סמך הקביעה שמדובר
בכת"י רמב"ם, מדגישה את הנזק שנגרם באמונה העיוורת שכת"י ששון הוא
כת"י רמב"ם.
ומדוע לא הביא רב קאפח התימני
את גירסת כתי"ת? כי גם הוא האמין שכת"י ששון לפירוש המשנה, הוא כת"י
רמב"ם, למרות שקל לראות שלא יתכן שהוא כתב יד רמב"ם.
ומשמעות נוסח פירוש המשנה בכת"י
ששון, לבבא בתרא י,ח, שגם אם התנה המלווה שיגבה ממי שירצה, אם יש נכסים ללווה יגבה
מהלווה. אך משמעות זו היא תוצאה של הוספת
פיסקה מהתלמוד הבבלי בבא בתרא דף קעג,ב, (פרט למילה 'תחילה' שאיננה בתלמוד)
שאינה להלכה: 'במה דברים אמורים בשאין נכסים ללווה, אבל יש נכסים ללווה, לא יפרע
מן הערב...', לכת"י ששון. כאמור, פיסקה
זו איננה בשאר מקורות פירוש המשנה
לרמב"ם וגם בפרוש המשנה לרמב"ם המובא במאירי בכת"י פארמה, (שלא
הועתק על ידי המאירי עצמו (2)), אין הבחנה בין אמר המלוה 'ממי שארצה אפרע', לבין
אם אמר 'ממי שארצה אפרע תחילה'. ואף בפרוש המאירי למשנה תורה, אין הבדל כזה.
ואכן נוסח פרוש רמב"ם בכת"י
ששון למשנה בבא בתרא י,ח, שונה מהפרוש הנמצא במקורות האחרים. והרי נוסח פרוש זה
בתרגומו של ר"י קאפח:
ומה שאמר רבן
שמעון בן גמליאל אם יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב, אין על זה חולק, אבל חולקים עליו
חכמים בקבלן. וענין המשנה כך: המלוה את חברו על ידי ערב לא יפרע מן הערב, ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב,
במה דברים אמורים בשאין נכסים ללווה, אבל
יש נכסים ללווה לא יפרע מן הערב, וקבלן אעפ"י שיש נכסים ללווה יפרע
מן הקבלן תחילה. עכ"ל פיה"מ בתרגום ר"י קאפח.
וזה תרגום
פירה"מ לרמב"ם שבתלמוד (המכונה על ידי ר"י קאפח 'בנדפס'):
אמרו לא יפרע מן
הערב רוצה לאמר לא יתבענו קודם שיתבע את הלווה. ודברי רבן שמעון בן גמליאל אם יש
נכסים ללווה לא יפרע מן הערב אין מחלוקת בזה אבל מחלוקת חכמים בקבלן ופירוש המשנה כך
המלוה את חברו לא יפרע *בהן.
קבלן הוא שיאמר
תן לו ואני נותן לך...
* יש הערה בשולי גליון הפירוש ובה נאמר: צ"ל תחלה
אכן הנוסח לא די
ברור, ור"י קאפח כותב בהערה 25 לתרגומו לפרוה"מ:
בנדפס
"ופירוש המשנה כך המלוה את חבירו לא יפרע בהן" וכל השאר הושמט.
והיעב"ץ
בהגהותיו לא הרגיש שיש כאן חסרון רב, ותקן במקום "בהן" צ"ל
"תחלה".
נוסח פרוה"מ לרמב"ם שבתלמוד, לוקה בחסר, אך 'ההשלמה'
הנמצאת בתרגום ר"י קאפח לפרוש המשניות לבבא בתרא י,ח, אשר תואמת את כת"י
ששון, איננה נכונה, בגלל תוספת הקטע המודגש. שלא נמצא בשאר
דפוסי פירה"מ של רמב"ם, אולם נמצא בדיוק בתלמוד בבלי בבא בתרא דף קעג,ב,
(פרט למילה 'תחילה' שאיננה בתלמוד):
...חסורי מחסרא והכי
קתני המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב במה דברים אמורים בשאין
נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב וקבלן אף על פי שיש נכסים ללוה
יפרע מן הקבלן רבן שמעון בן גמליאל אומר אם יש נכסים ללוה אחד זה ואחד זה לא יפרע מהן.
אמר רבה בר חנה אמר רבי יוחנן כל מקום ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתנו הלכה
כמותו חוץ מערב וצידון וראיה אחרונה.
אף
לפני מרכבה"מ לא היתה בפרוה"מ לרמב"ם הפיסקה המודגשת בקטע תלמוד
זה, ונמצאת רק בפרה"מ לרמב"ם שבכת"י ששון, וכנזכר למעלה, כתב
מרכה"מ, בדיון על נוסח רמב"ם בהלכות לוה ומלוה:
וכ"כ רבנו בפי' המשנה: ודברי
רשב"ג אם יש נכסים ללווה וכו' אין מחלוקת בזה אבל מחלוקת חכמים בקבלן
ע"כ. מבואר מזה דסובר רבנו ורבו
דפסיקא לש"ס דהאומר ע"מ שאפרע ממי שארצה עדיף מקבלן ורשב"ג דפליג
בקבלן מודה בע"מ ממי שארצה אפרע דכל תנאי שבממון קיים דמש"ה הוצרך
לחדש חסורי מחסרא.
ומכיוון
שמרכה"מ כותב 'דמשום הכי הוצרך לחדש חסורי מחסרא', כנזכר בתלמוד בבבא בתרא קע"ג,א,
ברור שהכיר פיסקת תלמוד זו (שהועתקה לפרוה"מ בכת"י ששון), ובכל זאת קובע
שהאומר 'ממי שארצה אפרע' עדיף על קבלן, דכל
תנאי שבממון קיים ושבכך מודה גם רבן שמעון בן גמליאל.
כאמור, מביא מרכה"מ, לביסוס
הנוסח המקורי בהלכות לווה ומלווה כה, ד-ג, שהוא מכנה הגירסה 'הדווקנית', גם את
הירושלמי בבא בתרא דף לג,א פרק י הלכה ח:
ר' אבהו בשם ר' יוחנן בשיש
נכסים ללוה אבל אין נכסים ללוה יפרע מן הערב ואם
אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב ואפי' יש נכסים ללוה.
וברור שירושלמי זה נוגד את
האמור בבלי בבא בתרא קעג,א ואת הפיסקה, הלקוחה מבבלי זה, שנוספה בפרוה"מ
בכת"י ששון, ואת האמור בהלכה ד' במשנה תורה בנוסח המקורי.
לאור כל זאת, לא יתכן שהפיסקה הנמצאת בפרוש
המשנה כת"י ששון:
'במה דברים אמורים
בשאין נכסים ללווה, אבל יש נכסים ללווה לא יפרע מן הערב'
נכתבה על ידי רמב"ם. כי היא
נוגדת את הכלל המקובל ש'כל תנאי שבממון קיים', כפי שמדגישים המאירי ומרכבת המשנה, נוגדת
את פסק ר"י איבן מיגש ואת פסק
רמב"ם עצמו בנוסח המקורי שבמשנה תורה, לפי גירסת כתי"ת (חוץ מהגהה
בכיס"א), כיס"ב, כית"א, ע"ח ודפו"י.
מה
הביא ליצירת הגירסה החדשה בפרוה"מ בכת"י ששון ובהלכות מלווה ולווה?
נתבונן
שוב במאירי להלכות מלווה ולווה כה,ד, שמציין:
...ומכל
מקום יש פוסקים שאם היו לו נכסים ידועים
נפרע מהם תחילה ולא אמרו נפרע ממי שירצה תחילה אלא בשאין לו נכסים ידועים, שאינו
זקוק לירד עמו לדין ולהשביעו ואף גדולי המפרשים (ראב"ד) נוטים בה, וכן כתבוה
חכמי הדורות שלפנינו, ועיקר הדברים כדבר
הראשון שכל שהתנה בדבר שבממון תנאו קיים.
כאמור ב'יש פוסקים'
התכוון המאירי לר"ת ולרשב"א, ו'גדולי המפרשים' בלשונו הוא הראב"ד. וכאן
חשוב לציין שגם בקיצור פיסקי הרא"ש נמצא ההבדל בין אם אמר המלווה ע"מ
שאפרע ממי שארצה, לבין אם אמר 'ממי שארצה תחילה':
המלוה
[את] חבירו על ידי ערב, אפילו אין קרקע ללוה, לא יתבע לערב עד שיתבע ללוה אולי יתן
לו מטלטלין. ואם אינו כאן, מודיעין אותו כדין המפורש בהגוזל בתרא ואם הוא במדינת
הים או גברא אלמא יתבע מן הערב. ואם אמר
ממי שארצה אפרע, אז יפרע מן
הערב אם אין ללוה קרקע וא"צ לחזר אחר הלוה אולי יש לו מטלטלין, אבל אם יש לו
קרקע אפי' זיבורית לא יפרע מן הערב [אבל אם
אמר בפירוש ממי שארצה אפרע תחלה יפרע מן הערב] אפי יש נכסים ללוה [וקבלן אפילו
יש נכסים ללוה] יכול ליפרע מן הקבלן.
נראה
שיש כאן כמה נוסחאות ותיקונים. הנוסח, עד הקטע שבסוגריים המרובעים [אבל אם
אמר...], תואם את נוסח כת"י ששון בתרגומו של ר"י קאפח. ההמשך, עם
הסוגרים המרובעים, תואם גם את הגירסה החדשה בהלכה ד מהלכות מלוה ולוה, המבחינה בין
אם אמר 'ממי שארצה אפרע' לבין אם אמר 'ממי שארצה אפרע תחילה'. ואשר מרכה"מ טוען, שאין לקבלה, כי כל תנאי שבממון קיים. ויתכן שהמ"מ נמשך אחר גירסת הרא"ש
בתלמוד הבבלי בבא בתרא דף קעג,ב, כנ"ל.
לאור
הטעונים שהובאו למעלה ברור שהפיסקה:
'במה דברים אמורים בשאין נכסים
ללווה, אבל יש נכסים ללווה לא יפרע מן הערב'
נוספה על ידי
'מגיה - משלים' בפרוה"מ לרמב"ם בכת"י ששון להתאימו לדעת
ראב"ד, רבנו תם ורשב"א ובהתאם
שוכתבו הלכות לווה ומלווה על ידי הוספת
חמש עשרה מלים כנ"ל.
מקרה זה בהלכות
מלוה ולוה כה, ג-ה הוא הבולט ביותר ממקרים רבים בהם צפיתי את נוסח רבנו לפי דרך כתיבתו
והגיונו המדהים וכתבתיו ולאחר זמן כשיצאה הוצאת פרנקל התאשר מה שכתבתי בשנויי
הנוסחאות. ישל לתמוה על הוצאת פרנקל שלמרות שמצאו את הנוסח הנכון בכת"ית,
וידעו את דעת מרכה"מ ושכל תנאי שבממון קיים, קיבעו את הנוסח המוטעה כעקר, ואת הנוסח הנכון הזכירו רק בצדי הדף.