דר' אורי לוי, פוריה עילית 15208, טל. 06-6750856, פקס 06-6750855 תשרי תשס"ו, לרב דניאל,

קיצור ההוכחות שכתב פירוש המשנה המיוחס לרמב"ם הנחשב כתב ידו, אינו כתב ידו!

נוח לקרא מאמר זה באתר come.to/uri בגלל אפשרות מעבר למאמרים המפורטים שבו, המאשרים את האמור כאן בקצרה. כן חשוב להקדים לקרא את המבוא באתר.

כתב יד פירוש רמב"ם למשנה, שיידון במאמר זה, יקרא במאמר זה, כת"י ששון ע"ש הרב סלימאן דוד ששון זצ"ל שעמל בחקירתו הרבה וחשב שהוא כ"י רמב"ם, כולל:

א. סדר זרעים בכ"י הונטינגטון 117, באוקספורד.

ב. סדרים מועד ונשים מאוסף ר' דוד ששון.

ג. סדרים נזיקין וקדשים בכ"י פוקוק 295 באוקספורד.

בתשמ"א כתב הרב קלמן כהנא מאמר בשם 'פירוש המשנה של הרמב"ם בכתב ידו?' (מעין כו א (תשמ"א) 55-63; כו ב 54-64), בו הגיע למסקנה שכת"י ששון אינו כתב יד רמב"ם. אולם רוב הלומדים והחוקרים טוענים שכת"י ששון הוא כת"י רמב"ם עצמו. במאמר זה יוכח שלא יתכן שהוא כתב יד רמב"ם וכי חשוב מאד לדעת זאת, מדוע?

הקביעה שכת"י ששון הוא כתב יד רמב"ם, הקנתה לו סמכות רבה. במשך הזמן התברר שמקביעה זו נובעים קשיים מרובים. דעות המובעות בכת"י זה במקום אחד נוגדות את האמור בו במקום אחר, או את האמור במשנה תורה, או בתשובות רמב"ם. יש בכת"י זה הלכות נוגדות את דעת חז"ל, ו/או את ההגיון ההלכתי, או הכללי ונדרשו פתולים כדי ל'ישבן', אפילו בטיעונים לא הגיונים ולא הוגנים לגבי רמב"ם, במקום להסיק שלא יתכן שרמב"ם כתבן. זאת, בגלל ה'אילוץ' להתאים טעויות בכת"י ששון לקביעה שהוא כת"י רמב"ם. אף הוגה משנה תורה לפי טעויות בכת"י ששון, ושובש! ראה למשל שנוי נרחב בהלכות לווה ומלווה, לדעת רמב"ם בשר חיה בחלב אסור מהתורה, וכן בהלכות כלאיים ח,ה, כנ"ל.

על מה מבוססת הקביעה שכ"י ששון הוא כ"י רמב"ם? על חוות דעת מומחים לכתב יד.

מה אמינות חוות דעת אלה? מ. לוצקי, המומחה הנודע לכתב ידו של הרמב"ם, הודה בחשיבותו של כת"י ששון, אך לדעתו:

"רק חלק מן ההערות והתיקונים הוא מעצם ידי המחבר, אבל גוף הספר נכתב, אפשר תחת השגחתו, ע"י סופר אחר. ואפשר שהסופר היה אחד מבני משפחתו או מתלמידיו המקורבים, כי הכתב דומה קצת לכתבו של הרמב"ם". (התקופה, ל-לא, עמ' 683, ע"ס כ"י הונטינגטון וכ"י ששון 73-72 בלבד).

אולם יש אומרים שלוצקי חזר בו והגיע למסקנה שמדובר בכת"י רמב"ם. גם פרופסור י. בלאו סבור היה שכת"י ששון אינו כת"י רמב"ם, אך כיום אינו בטוח ולדעתו גם אם אינו כתב ידו, הרי הוא כת"י שהשתמש בו, וההערות בגליון והתיקונים הם פרי עטו של רמב"ם.

קביעת מ. לוצקי שאין זה כת"י רמב"ם, ה'יש אומרים' שחזר בו, דעת פרופסור בלאו שכת"י ששון אינו כת"י רמב"ם והספק שהתעורר אצלו לגבי זה, מדגישים עד כמה לא בטוחה הקביעה שכת"י אחד זהה לכת"י אחר או שונה ממנו, רק על פי מאפייני הכתב.

ואכן קל לטעות בזהוי כתב יד, כפי שמוכח משכיחות זיופים מוצלחים של המחאות וצוואות.

לעומת זאת קביעה שכת"י אינו כת"י רמב"ם, בהסתמך על תוכן הכתוב, אמינה. מובן שאי אפשר להסיק מתוכן כת"י שהוא כתב יד רמב"ם, שהרי יתכן שסופר העתיק דבריו, אולם טעויות בכתב שהוציא לציבור, מוכיחות שאינו כתב ידו, כי רמב"ם חזר פעמים רבות על כתביו לפני שהוציאם לציבור. לכן לא סביר כלל שאנו נגלה בהם שגיאה שהוא עצמו לא גילה בחזרותיו הרבות. וכך כתב על חובת חזרה על כתב שאדם רוצה להוציא לציבור:

וממה שראוי שתדעהו שהאדם אין ראוי לו לדבר ולדרוש באזני העם, עד שיחזור מה שרצונו לדבר פעם ושתיים ושלש וארבע וישנה אותו היטב, ואח"כ ידבר, וכך אמרו ע"ה והביאו ראיה מלשון הכתוב: אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, ואח"כ ויאמר לאדם, זה נאמר על מה שצריך אדם לדבר בפיו. אבל מה שיחוק האדם בדיו ויכתבהו על הספר ראוי לו שיחזרהו אלף פעמים אלו יתכן זה'. (תשובות רמב"ם לייפציג ח"ב עמ' יב וגם בסוף פרק ראשון במאמר קידוש השם).

לכן חייבים אנו ליחס שגיאות שאנו מוצאים בכתבי רמב"ם, למעתיקים, ולא לרמב"ם. כי, כאמור, אין להניח שאנו נגלה בכתביו שגיאה שהוא לא גילה בחזרותיו הרבות.והדבר נכון, לא רק לגבי רמב"ם אלא לגבי כל מחבר גדול ואחראי וכך התיחס רמב"ם לשגיאה שמצא בדברי הגאונים. בהלכות מעשר שני ט,יג [יב], כתב רמב"ם:

נטע הנטיעה מראש חודש עד חמישה עשר יום בשבט--מונה לה שלוש שנים מיום ליום לעורלה ומיום ליום, לרבעי. וראיתי לגאונים דברים בחשבון עורלה ורבעי--אין ראוי להאריך ולהשיב עליהן, וודאי טעות סופרים הן; והאמת כבר ביארנו דרכה.

נשים לב שכתב רמב"ם 'וודאי טעות סופרים' ולא ייחסה לגאונים. ולמרות שכל אדם עלול לטעות, ההסתברות שהסופר טעה גבוהה לאין ערוך מההסתברות שטעו הגאונים, לכן כתב רמב"ם 'וודאי טעות סופרים' ולמדנו שהסתברות גבוהה יחסית להסתברות נמוכה מאד נחשבת ע"י רמב"ם כוודאות. וכיוון שמדובר בטעות חשבון לא מצא רמב"ם צורך לחפש כת"י ישנים של הגאונים כדי לוודא זאת, אלא הגיה לפי חישוב. רמב"ם התיחס לשגיאות שמצא בתרגום אונקלוס הגר לתורה, כטעות סופר, כי העריך מאד את אונקלוס, ראה המבוא באתר come.to/uri.

בניגוד לדעה הנוצרית שהאפיפיור לא עלול לטעות, התורה דנה בטעויות של כל אדם. אפילו הכהן המשיח ואפילו הסנהדרין כולה. כך כתב רמב"ם על טענה שטעה:

...שלא רחוק הדבר שאטעה ויעלם ממני עיון או נוסח ואין זה דבר גדול. ואני שמח שכך בודקים אחרי ומי שעושה כן ראוי לשכר ולתודה, כי או שהוא מכוון אל האמת בבקורתו ואפיק אני תועלת מתוך כך, או שהוא שוגה ויפיק הוא תועלת וזולתו. (קטע מתשובת רמב"ם שנמצאת בספר היובל לדר' ב. מ. לוין עמ' לז ומובאת בסוף ספר זמנים ד בהוצאת רמב"ם לעם, מוסד הרב קוק)

אך למרות שכל אדם עלול לטעות, ההסתברות שיטעה תלויה בכישורי האיש ובאחריותו למה שהוא אומר, או כותב. אנשים גדולים כרמב"ם (ראה מאמר על גדולת רמב"ם) וכאונקלוס היו אחראים לכל מה שאמרו ויותר למה שכתבו, כפי שכתב רמב"ם בתשובה הנ"ל על חיוב הכותב לחזור פעמים רבות על מה שהוא מוציא לציבור. לכן ההסתברות שנמצא בכתבי רמב"ם טעות, שלא גילה הוא בחזרותיו הרבות זניחה וההסתברות שנמצא כמה טעויות, בלתי תלויות, היא מכפלת ההסתברויות הזניחות של טעויות אלה. מריבוי הטעויות בכת"י ששון נובע שההסתברות שהוא כת"י ששון היא למעשה אפסית, בעוד שההסתברות שטעה הסופר, או ש'הוגה' הנוסח היא, למעשה, וודאית.(2)

במקומות רבים מיוחס לרמב"ם שחזר בו במקום אחד מדעה שכתב במקום אחר. אך למרות שיתכן שרמב"ם חזר בו, ההסתברות לכך קטנה ביותר וההסתברות שבמקומות רבים חזר בו רמב"ם זניחה לגמרי(2), כי מאד לא סביר שחזר מדברים שפרסם אחר שבדקם כל כך הרבה פעמים. סביר לאין ערוך יותר, ליחס, סתירה בין שני מקומות בכתבי רמב"ם, לטעות סופר באחד מהם, או לשיכתוב דבריו באחד מהם, יש דוגמאות רבות לכך, למשל ראה ב-דעת רמב"ם בשר חיה בחלב אסור מהתורה וראה במבוא קיבוע טעות בנוסח פרנקל בהלכות לולב ז,ז בהסתמך על מכתב מרבי אברהם בן רמב"ם שהגיע לרב יוסף קארו, שזיופו ניכר מתוכו ראה מבוא.

יש בכתב יד ששון שגיאות מסוגים שונים: בחשבון, בהגיון כללי, בהגיון הלכתי ובהכרת המציאות, שאין ליחס אף אחת מהן לרמב"ם. וכמוסבר, מציאותן בכת"י ששון היא הוכחה מספקת ומחייבת שאינו כתב יד רמב"ם. חובה לפרסם זאת, כי האמונה השגויה שכת"י ששון הוא כת"י רמב"ם, גרמה נזקים חמורים כנ"ל.

והרי כמה דוגמאות לשגיאות בכת"י ששון.

א. שגיאת חשבון בפירוש משנה ז בפרק ב במסכת עורלה בכת"י ששון שם נאמר:

והואיל והזכרתי אחד מששים, הריני מזכיר את האסמכתא שעליה הסמיכו דין זה, והוא מה שאמר יתעלה באיל נזיר ולקח הכהן את הזרוע בשלה וכו' ואמרו שעצם הזרוע ובשרו חלק מששים מכל הכבש, בשרו ועצמותיו והרי נתבשל הכל בכלי אחד ואף על פי כן לא אסר הזרוע את שאר האיל, אלא נאכל לבעלים.

אך זו טעות סופר כי חז"ל העריכו שנפח זרוע איל נזיר הוא אחד מששים מנפח שאר האיל, כלומר, אחד מששים ואחד מנפח כל האיל. זרוע איל נזיר אסורה מן מהתורה לזרים, ואם, למרות שנתבשלה עם האיל, לא אסרה את האיל לזרים, הסיקו חז"ל שחלק אחד של איסור תורה שהתבשל עם ששים חלקי היתר, לא אסרם. ובהתאם לכך כתב רמב"ם בהלכות מאכלות אסורות טו,יט [כא]:

ומניין סמכו חכמים על שיעור שישים: שהרי המורם מאיל נזיר והוא הזרוע, אחד משישים משאר האיל; והיא מתבשלת עימו ואינה אוסרת אותו, שנאמר "ולקח הכוהן את הזרוע בשלה מן האיל" (במדבר ו,יט). (פרק טו הלכה יט [כא])

אולם בכת"י ששון כתוב שזרוע האיל היא אחד מששים מכל האיל ולפיו אם התבשל חלק איסור תורה עם 59 חלקי היתר, לא אסרם, אך זה נוגד את דעת חז"ל ואת דעת רמב"ם במשנה תורה, שרק איסור מדבריהם שהתבשל עם 59 חלקי היתר לא אוסרם.(1)

מכאן שהנוסח מכל האיל שבכת"י ששון הוא טעות חשבון פשוטה, שמשנה את ההלכה שלא יעלה על הדעת ליחסה לרמב"ם, אף לא כפליטת קולמוס, כי לא יתכן שהוא, בחזרותיו הרבות, על אשר הוציא לציבור מבוא, לא גילה טעות חשבון פשוטה שאנו גילינו.

במקרה זה לא הוגה נוסח משנה תורה לפי הטעות בכת"י ששון.

טעות חשבון זו נמצאת בכל נוסחי פירוש המשנה המיוחס לרמב"ם הידועים לנו. יש להגיהה כמו כל שגיאת חשבון ואין צורך למצא מקור לא שגוי. שכך נהג רמב"ם לגבי טעות חשבון בכתבי הגאונים בהלכות מעשר שני ט,יג [יב], כנ"ל.

ב. שגיאת הגיון בפירוש רמב"ם למשנה ה' בפרק ז במסכת יומא בכת"י ששון שובש, נאמר במשנה:

כוהן גדול משמש בשמונה כלים, וההדיוט בארבעה: בכתונת מכנסיים במצנפת ובאבנט; מוסיף עליו כוהן גדול, חושן ואיפוד ומעיל וציץ. באלו נשאלים באורים ותומים; ואין נשאלין בהן להדיוט אלא למלך, ולבית דין, ולמי שצורך הציבור בו.

בפירוש המיוחס לרמב"ם בכת"י ששון נאמר:

...וכיוון שהזכרנו מה היה כתוב בחושן הריני משמיעך איך היו שמות השבטים כתובים על אבני האפוד וזה סדרן:

כתף שמאל	כתף ימין
ראובן	שמעון
לוי	יהודה
יששכר	זבולן
נפתלי	דן
גד	אשר
יהוסף	בנימן

ותמצא מספר האותות בכל אבן עשרים וחמש אותות, ושם יוסף כתוב יהוסף, כמו שכתבנו, והרמז לכך באומרו 'עדות ביהוסף שמו (תהילים פא,ו). והאבן שכתוב בראשה ראובן על כתפו הימנית ושכתוב בראשה שמעון על כתפו השמאלית.

אולם סדר שמות השבטים בפירוש ובאיור, אינו כתולדותם, פרט לארבעת הראשונים, כי אי אפשר לסדר את שמות השבטים 'כתולדותם' על שתי האבנים ויהיו 25 אותות על כל אבן וכותבין שם יוסף, יהוסף, אם שמעון על אבן אחת וראובן על האבן השניה.

סדר השבטים בפירוש זה תמוה כי אינו הולם את הוראת פסוק י בפרק כח בשמות, כך:

שישה משמותם על האבן האחת ואת שמות השישה הנותרים על האבן השנית, כתולדותם.

קל לסדר את שמות השבטים על כתפות האפוד כתולדותם ויהיו 25 אותות על כל אבן ויוסף נכתב יהוסף. ויהיו ששה השבטים הראשונים על אבן אחת כתולדותם והשישה הנותרים על האבן השנית כתולדותם, אבל רק אם ראובן ושמעון על אותה אבן, כך:

כתף שמאל	כתף ימין
גד	ראובן
אשר	שמעון
יששכר	לוי
זבולן	יהודה
יהוסף	דן
בנימן	נפתלי

מכאן שלא נכון האמור בכת"י ששון 'והאבן שכתוב בראשה ראובן על כתפו הימנית ושכתוב בראשה שמעון על כתפו השמאלית' ולא האיור שאחריו וכעקרון, דברים שאינם נכונים אינם דברי רמב"ם. אין ליחס לרמב"ם סדר שמות שבטים כל כך שגוי, במיוחד מפני שהסדר הנכון פשוט כל כך.

יש גם ראייה משנית, אך מענינת, שהאיור לא נעשה על ידי רמב"ם, כי נעשה ממבט של מסתכל מאחרי הכהן, שהרי לא סביר שתאר רמב"ם את סדר שמות השבטים על כתפות האפוד, כפי שרואה אותם העומד מאחרי הכהן, אלא שהמאייר טעה בין ימין ושמאל וכך נוצר רושם שהאיור מעמדת המסתכל בכהן מאחריו, ומובן שאין ליחס טעות כזאת לרמב"ם!

גם בתלמוד הבבלי במסכת סוטה לו,א יש הצעות לא קבילות לסדר שמות השבטים, וכתב רב עדין אבן ישראל:

דעות רבות נאמרו בדבר זה ובייחוד התקשו ביישוב הדברים לפי דעת הרמב"ם...

(הדגשה שלי, א.ל.)

לא פלא שכתב רב עדין אבן ישראל 'התקשו ביישוב הדברים לפי דעת רמב"ם' ומדוע? כי אין ליחס לרמב"ם נוסח משובש מבחינה הגיונית בעוד הנוסח הנכון פשוט וישיר! אבל בגלל האמונה הלא בדוקה ואפשר לאמר העיוורת, שפירוש המשנה בכת"י ששון הוא כת"י רמב"ם, התעקשו 'ליישב' את הפירוש המשובש, במקום להסיק שלא רמב"ם כתבו.

גם האיור בהלכה י בפרק ט בהלכות כלי המקדש במשנה תורה, משובש בצורה זהה לזו שבפירוש המשנה ובאמור אחר האיור יש אותה שגיאה שיש בכת"י ששון, נאמר שם:

ותופר עליו שתי כתפות, כדי שיהיו על כתפות הכוהן. וקובע על כל כתף וכתף אבן שוהם מרובע, מושקע בבית של זהב; ומפתח על שתי האבנים שמות השבטים, שישה על אבן זו ושישה על אבן זו כתולדותם, וכותבין שם יוסף, יהוסף: ונמצאו חמש ועשרים אות באבן זו, וחמש ועשרים אות באבן זו וכך היו כותבין:

כתף שמאל	כתף ימין
ראובן	שמעון
לוי	יהודה
יששכר	זבולן
נפתלי	דן
גד	אשר
יהוסף	בנימן

והאבן שכתוב בה ראובן על כתפו הימנית; והאבן שכתוב בה שמעון על כתפו השמאלית.

חשוב להוסיף שלא ידוע נוסח פירוש רמב"ם למשנה ה בפרק ז במסכת יומא ולא נוסח משנה תורה, להלכה י בפרק ט בהלכות כלי המקדש, שבו סידור שמות השבטים על כתפי האפוד, נכון, למרות שהוא כל כך פשוט!

סביר שנוסח הלכה י בפרק ט בהלכות כלי המקדש 'הוגה' לפי הפירוש המשובש בכת"י ששון למשנה ה' בפרק ז במסכת יומא, שהרי נוסח פירוש המשנה קדם לנוסח משנה תורה. אך יתכן שהשיבוש קרה בהעתקות מאוחרות והתהליך היה הפוך.

מובן שיש להגיה את הנוסח שלפנינו במשנה תורה ובפירוש המשנה, כשם שמגיהים כל שגיאת חשבון או הגיון ברורה ואין הכרח למצוא מקור נכון.

ג. הפירוש המיוחס לרמב"ם למשנה ו בפרק ו במסכת כלאיים בכת"י ששון מוכיח חוסר הבנה בסיסי בתורת השגיאות במדידות, שלא יתכן ליחסו לרמב"ם.

מדובר בכרם שייבשו מספר שורות באמצעו ויש מקום פנוי שאפשר לזרוע בו. המשנה דנה במרחק שנשאר בין שתי שורות הגפנים שמשני עברי החלק שנתפנה על ידי השורות שיבשו, כדי שיהיה מותר לזרוע בו, בלי לעבור על איסור כלאיים. נאמר במשנה:

אם יש שם שמונה אמות, לא יביא זרע לשם. שמונה אמות ועוד, נותנין לו עבודתו, וזורע את המותר.

בפירוש המיוחס לרמב"ם בכת"י ששון נאמר:

פירוש ועוד, ומשהו, וביארו בתלמוד ששיעור זה המשהו הנוסף, חלק מששים מן האמה, והוא עשירית טפח...

חלק מששים באמה הוא כ0.2%- משמונה אמות שהוא 1 ס"מ מאמה בת 60 ס"מ. אך אי אפשר למדוד מרחקים בחבל מדידה בדיוק של 1%, אפילו בין שני לוחות מתכת ואי אפשר למדוד מרחק בין שורות גפנים בדיוק של 5 ס"מ, שהרי גזעי הגפנים שונים בעובים במספר סנטימטרים ואינם על קו ישר.

רמב"ם ידע את תורת השגיאות במדידות וכתב בחריפות רבה, בספר המצוות (מצוות לא תעשה רעא, הוצאת ר' חיים העליר), על חוסר ידע רוב העם במדידות:

שהזהירנו מעשות עול במדידת הארץ והמשקולות והוא אומרו: לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה...מדה זו מדת הארץ, כלומר מדידתה וחלוקתה, שיעשה בזה כפי מה שיחייבוהו מופתי התשבורת מצדק המדות וידיעת האופנים האמיתיים בהם, ולא יתעסק בזה במעשים דמיוניים אין אמיתות להם כמו שיעשו רוב העם, ומשקל כולל המשקולות והמאזניים.

הקביעה ש'ועוד' הוא אחד מששים באמה היא 'מן המעשים הדמיוניים אין אמיתות להם כמו שיעשו רוב העם'. לכן לא יתכן ש'ביארו בתלמוד ששיעור זה המשהו הנוסף חלק מששים באמה', ואכן פיסקה כזו לא נמצאת בתלמוד! והעיר רב קאפח בתרגומו לפירוש המשנה המיוחס לרמב"ם:

איני יודע מקומו בתלמוד והוא בתוספתא פ"ד ושם גריס רבינו אחד מששים באמה.

אכן בתלמוד לא נזכר ש'ועוד' הוא אחד מששים באמה ולא בנוסח התוספתא המקורי. נוסח התוספתא שלפנינו היום, שבו נזכר ש'ועוד' הוא אחד מששים באמה, הוא תוצר הגהה מאוחרת על ידי ר' בצלאל אשכנזי.

אולם גם בהלכות כלאיים ח,ה, נאמר:

עריס שחרב אמצעו, ונשתיירו בו חמש גפנים בצד הגדר מכאן, וחמש גפנים בצד הגדר האחר מכנגדן--זהו הנקרא פסקי עריס. אם יש ביניהם שמונה אמות ואחד משישים באמה--הרי זה מרחיק מכל שורה שישה טפחים, וזורע: והוא, שלא יזרע תחת האפיפירות, כמו שביארנו.

אבל מאותם שיקולים שלא יתכן שכתב רמב"ם ש'ועוד' הוא אחד מששים באמה בפירושו למשנה, כך לא יתכן שכתב זאת בהלכות כלאיים. וכמו שסביר שהוגה נוסח משנה תורה בהלכות כלי המקדש ט,י לפי פירוש רמב"ם השגוי למשנה ה בפרק ז במסכת יומא, כן סביר שהלכות כלאיים הוגהו לפי פירוש משנה ו בפרק ו במסכת כלאיים בכת"י ששון שסביר שקדם לנוסח למשנה תורה שלפנינו ולא להפך, אך בשני המקרים קשה להכריע.

הרב דניאל הרשקוביץ שליט"א, רב בתי הכנסת באחוזה רבתי ופרופסור למתימטיקה בטכניון, קרא את הטיעונים ואמר 'בסדר גמור'.

מהות 'ועוד' ב'שמונה אמות ועוד' שבפיסקי עריס, נדונה בהרחבה בפרק 'טעויות חשבון שחדרו לכתבי רמב"ם' באתר come.to/uri.

ד.נוסח פירוש רמב"ם בכת"י ששון לפיו טעה רמב"ם בהכרת מציאות היום יום(4).

לפי נוסח התלמוד, פירוש רמב"ם למשנה בכת"י ששון ומשנה תורה שלפנינו, לבתולה בוגרת יש טענת דמים ואין לה טענת פתח פתוח, זאת אומרת דוחק בחדירה ראשונה.

פסיקה זו לא תואמת את המציאות המוכרת לכל ומאושרת בידע הרפואי ואשר רבי יצחק אלפסי תארה היטב. לפי תלמוד עם שנויי נוסחאות בהוצאת מכון התלמוד השלם, שונה נוסח התלמוד בכתובות לו על ידי רש"י. וסביר שכתוצאה מכך 'הוגה' פירוש רמב"ם בכת"י ששון ונוסח משנה תורה. ראה דיון מפורט בcome.to/uri- בשם: אין טענת דמים יש טענת פתח פתוח. לשיכתוב זה יש משמעות הלכתית חמורה.

ה. דעת רמב"ם בשר חיה בחלב אסור מהתורה. בשם זה יש מאמר נרחב ב http://come.to/uri.

תקציר מקורב של המאמר הנמצא באתר הנ"ל:

במשנה תורה לרמב"ם, בכת"י תימן (כתי"ת), שהם היותר מדוייקים בין כתה"י, כתוב בפירוש בהלכות מאכלות אסורות ט,ג-ד ובהלכות ממרים ב,יג-טז שבשר חיה בחלב אסור מהתורה כבשר בהמה. גם מהלכות מאכלות אסורות א,ט ו-ט,כו בכל מקורות משנה תורה, נובע שבשר חיה בחלב אסור מן התורה.

אולם מהלכה אחת בכתה"י, הלא תימנים (כתיל"ת) משמע שבשר חיה בחלב לא אסור מן התורה. הוכח, במאמר המלא, שמשמעות זו נוצרה כתוצאה מטעות סופר במיקום נקודת הפיסוק בין הלכות ג ו-ד, בפרק ט במאכלות אסורות. רוב גדולי ישראל, שלא הכירו את כתי"ת, לא הבחינו בטעות הפיסוק בכתיל"ת ונתקבלה הדעה השגויה שבשר חיה בחלב לא אסור מהתורה, למרות שבהלכות ממרים נאמר בפירוש שבשר חיה בחלב אסור מהתורה ומעוד שתי הלכות משמע שבשר חיה בחלב אסור מהתורה. מצער, שכיום, למרות שמכירים את כתי"ת וקל לראות שנוסח כתיל"ת הוא תוצאת הטעות בפיסוק, עדיין יש טוענים בעיקשות שבשר חיה בחלב לא אסור מן התורה.

בכל מקורות הקדמת פירוש רמב"ם למשנה, חוץ מבכת"י ששון כתוב שבשר חיה בחלב אסור מהתורה כבשר בהמה. הוכח, במאמר המלא, שבהקדמת פירוש המשנה בכת"י ששון נמחקה המילה 'וחיה' ונכתב במקומה 'טהורה' בכוונה לבסס את הדעה השגויה שבשר חיה בחלב לא אסור מן התורה כנוסח כתיל"ת. סביר ,לכן ,ש'ההגהה' בהקדמת פירוש המשנה בכת"י ששון בלבד, נעשתה לפי הנוסח השגוי בכתיל"ת, ראה בהמשך סעיף ה.

גם בפירוש רמב"ם למשנה ד בפרק ח במסכת חולין בכת"י ששון נאמר שבשר חיה בחלב לא אסור מן התורה, ונבדקה במאמר מקוריותו.

כן נמצא נוסח חריג להלכות ממרים ב,יג-טז, בתשובה המיוחסת לרבי יהושע הנגיד, הנוגד את נוסח כל כתה"י והדפוסים הישנים ולפיו בשר חיה בחלב לא אסור מהתורה, אך הוכח שהוא מזוייף.

הוכח שבשר חיה טהורה בחלב אסור מהתורה כבשר בהמה טהורה וכי בשלושת המקומות שמהם אפשר להבין שבשר חיה בחלב לא אסור מהתורה, בהלכה ט,ד במאכלות אסורות, בהקדמת פירוש המשנה, בכת"י ששון, ובפירוש משנה ד, בפרק ח במסכת חולין, חלה טעות, או שיכתוב מכוון.

רב דניאל הרשקוביץ, רב בתי הכנסת באחוזה רבתי ופרופסור למתימטיקה בטכניון עבר על המאמר המלא ואמר שאוכל לכתוב בשמו שהטיעונים במאמר מוכיחים באופן יסודי מאד שבשר חיה בחלב אסור מהתורה.

ו. בכת"י ששון יש 'היתר הניה מחביות שנתערבה בהן חבית יין נסך'. במאמר נרחב תחת שם סעיף זה באתר come.to/uri, מוכח שזה שיכתוב דברי רמב"ם.

זו דוגמה לשנויים נרחבים, בתלמוד(3), בפירוש רמב"ם למשנה ובמשנה תורה בכוונה להתיר איסורים חמורים הקשורים ביין נסך בניגוד רועם לדעת חז"ל ורמב"ם.

לפי נוסח התלמוד שלפנינו היום, לפי פירוש רמב"ם למשנה בכת"י ששון ולפי משנה תורה, חביות יין שנתערבה בהן חבית יין נסך, מותרות בהניה חוץ מדמי חבית יין הנסך, שיוליך לים המלח. אך לא יתכן שנוסח זה מקורי, כי לדעת חז"ל, רמב"ם וכל הפוסקים, כל דבר חשוב ובמנין ואסור בהניה שנתערב בכל מספר של פריטים מסוגו, אוסר את כולם בהניה. לפי כלל זה, ולדעת כל הפוסקים, חבית יין עורלה נתערבה בכל מספר חביות יין, אוסרת את כולן בהניה. קל וחומר שחבית יין נסך שלדעת הכל חמור איסורו מאיסור יין עורלה, שנתערבה בכל מספר חביות יין צריכה לאסור את כולן בהניה.

אולם פסיקה כזו סיכנה את פרנסת סוחרי היין היהודים באירופה בימי הביניים. כי אם נכנס גוי קתולי, שנחשב עובד עבודה זרה, לאוצר היין של הסוחר היהודי וניסך את אחת החביות ולא ידוע איזו היא, נאסרו כולן בהניה.

בימי הביניים נעשו שנויים בנוסח התלמוד, בכתבי הגאונים ובכתבי רמב"ם להתאימם לצורכי המשנים(3). יתכן שמחשש זה שינו חכמי ימי הביניים את התלמוד, את פירוש רמב"ם למשנה ואת משנה תורה והתירו בהניה חביות יין שנתערבה בהן חבית יין נסך בניגוד לדעת חז"ל. אולם מוכח שכל מקום בתלמוד, בפירוש רמב"ם למשנה בכת"י ששון ובמשנה תורה בו נאמר שמותרות בהניה חביות יין שנתערבה בהן חבית יין נסך אינו מקורי ולכן לא יתכן שכתב רמב"ם בפירוש משנה ט בפרק ג במסכת עבודה זרה, בכת"י ששון:

והלכה כרבי אליעזר בכל, ואפילו חבית יין נסך אם נתערבה בין החביות יוליך הנייה לים המלח, ומותר לו למכור הכל וליהנות בו.

קטע פירוש זה וכל קטע אחר בכת"י ששון, לפיו מותרות בהניה חביות יין שנתערבה בהן חבית יין נסך, נוגד את דעת חז"ל ורמב"ם עצמו שפריט חשוב, אסור בהניה הנמכר במנין, שנתערב בפריטים זהים לו, אוסר את כולם בהניה. קטעים אלה בכת"י ששון, שמוכח שלא רמב"ם כתבם, נוספים על רבים אחרים שמוכח שלא נכתבו על ידי רמב"ם ומוכיחים שכת"י ששון אינו כתב יד רמב"ם! ויש לבטל את הגהות משנה תורה שנעשו על פי כת"י זה.

האמונה שכת"י ששון הוא כת"י רמב"ם הביאה את רב קאפח להשערות בלתי הוגנות ולא הגיוניות לגבי טעויות שמצא בכתב יד זה, למשל:

ז. רב קאפח יחס לרמב"ם טעות בין שני פסוקים דומים בכת"י ששון, במקום ליחסה למעתיק:

בהקדמה לפירוש המשנה לרמב"ם בתרגום רב קאפח בהוצאתו, הכוללת את פירוש רמב"ם בערבית, כתוב בעמ כד':

והסמיך לו סדר מועד לפי שכך הוא סדר הכתוב, שנ' ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה והשביעית תשמטנה ונטשתה (12) , ואחריו ששת ימים תעשה מעשיך, שלש רגלים תחוג לי בשנה.

וכתב רב קאפח בהערה 12:

שמות כג י-יא, ובמה"ק היה כתוב ושש שנים תזרע שדך ואספת את תבואתה והשביעית וכו'. ונראה שרבינו כתב כן מזכרונו ואח"כ עיין ותקן. ולפני התקון עברה הטעות גם לנדפס וגם לכמה נוס' כ"י תימן אלא שהוסיפו "ושש שנים תזמור כרמך" שהוא המשך הפסוק בויקרא כה ג. שאינו ענין לכאן. ע"כ מדברי רב קאפח.(ההדגשה שלי)

מובן שדעת רב קאפח שרמב"ם 'כתב מזכרונו ואח"כ עיין ותקן' אינה קבילה. כי בעל קריאה רגיל לא יטעה בין שני פסוקים אלה, וביחוד כאשר מיקומו של הפסוק קובע לענין הנדון שהוא סדר מסכתות המשנה לפי נושאיהן בתורה. רב קאפח עצמו, בעמ' 15 של הקדמתו לפירוש המשנה, הביא תשובת רמב"ם על חובת הבדיקה המדוקדקת של מה שאדם רוצה לדבר באזני העם, וביחוד על שיחוק האדם ויכתבהו על ספר. ונביא את הדברים שוב כאן:

"וממה שראוי שתדעהו שהאדם אין ראוי לו לדבר או לדרוש באזני העם עד שיחזור מה שרצונו לדבר פעם ושתים ושלש וארבע וישנה אותו היטב, ואחר כך ידבר, וכן אמרו ע"ה והביאו ראיה מלשון הכתוב אז ראה ויספרה הכינה גם חקרה, ואחר כך ויאמר לאדם (ראה ב"ר פכ"ד), זה נאמר על מה שצריך האדם לדבר בפיו. אבל מה שיחוק האדם בידו ויכתבהו על הספר ראוי לו שיחזרהו אלף פעמים אלו יתכן זה". (מאמר קידוש השם פרק ראשון)

ובכן היתכן שרמב"ם כתב בספר דבר שלא חזר עליו מספר פעמים, ואם חזר היתכן שלא מצא טעות שאנו מוצאים והוציא מתחת ידיו ספר שגוי שגיאה גסה כזו?!

בדקתי את תצלום פרושה"מ בכת"י ששון המיוחס לרמב"ם בערבית ומצאתי שהכתוב בו הוגה, יש מחיקה של המלה 'שד', ומעליה תוספת המלים 'את ארצך' וזו צורתו:

את ארצך

. . . .

'...קול אללה ושש שנים תז שד (קו מאוזן מוחק 'שד' באמצע) ואספ את תבו . . .

ובשביע תשמט ונטש וכו'...

אין כאן מהדורה חדשה כפי שמשתמע מדברי רב קאפח, אלא הגהה על הדף ונקודות על האות האחרונה במלים הקטועות, כנראה לציין שנקטעו בכוונה.

קל לראות כיצד יכולה להיווצר שגיאה בין שני הפסוקים ההבדל בתחילתם היא 'ו' החיבור, על ידי מעתיק שהשמיט את 'ו' החיבור.

נניח שבמקור כתב רמב"ם רק את שלש המלים המודגשות בשמות כג,י:

ושש שנים תזרע את ארצך; ואספת, את תבואתה.

והמעתיק השמיט את 'ו' החיבור, קיצר וכתב 'שש שנים תזרע' שהיא תחילת הפסוק בויקרא כה' ג:

שש שנים תזרע שדך, ושש שנים תזמור כרמך; ואספת, את תבואתה.

כי לא שם לבו שהשוני בין ראשית הפסוק בשמות לבין ראשית הפסוק הדומה לו, הוא רק בחוסר 'ו' החיבור של המילה הראשונה 'שש'. והוא, או אחר, המשיך את ציטוט הפסוק בויקרא, והוסיף: 'שד' ושש שנים תזמור כרמך' שהוא המשך הפסוק בויקרא כה ג. כפי שנמצא, לדברי רב קאפח, בכמה כתי"ת.

אולם בכת"י אחרים המשיך המעתיק אחרי 'שד', את הפסוק בשמות במלים 'ואספת את תבואתה ובשביעית תשמטנה ונטשתה וכו', אלא שקצץ את סופי המלים ושם על האות האחרונה שלפני הקיצוץ נקודה כך:

. . . . .

ואספ את תבו ובשביע תשמט ונטש וכו'...

וכך נוצר הנוסח שרב קאפח מכנה מהדורה קמא. ולבסוף נמצא מעתיק שמחק את המלה 'שד', שאינה שייכת לפסוק בשמות, והוסיף, בשורה שמעליה, את התיבות 'את ארצך', וכך השלים, בצורה נכונה, את ציטוט הפסוק משמות. וזה המצב שרב קאפח מכנה מהדורה בתרא.

השמטת 'ו' החיבור בהעתקות שכיחה מאד, רב קאפח עצמו השמיט, בציטוט פסוקים, את 'ו' החיבור. באותו דף כד', בהקדמת פירוש המשנה שבהוצאתו, שבו העלה רב קאפח את השערתו המקוממת שרמב"ם הוא שטעה בין שני הפסוקים ואחר כך תיקן, מצוטטים, בפירוש בערבית הפסוקים:

'וכי ינצו אנשים', 'וכי יגוף שור'.

עם'ו' החיבור. אולם בשניהם, השמיט רב קאפח בתרגומו, שבצד הפירוש בערבית, את 'ו' החיבור, וכתב:

'כי ינצו אנשים', 'כי יגוף שור'

בלא 'ו' החיבור.

השמטה זו שכיחה גם בכתבי רמב"ם אחרים למשל בספר המצוות, מצוות 'לא תעשה קיז:

שלא להותיר מבשר הפסח, שנאמר "ולא תותירו ממנו עד בוקר" (שמות יב,י).

בשנויי נוסחאות פרנקל נכתב:

שנ' לא תותירו. כ"ה בספר החתום וברוב כתי"ת ובר' ובד"ס-ב בכית"א ובכית"ג ובכית"צ ובדפוסים ולא כל הפסוק גבי פסח (שמות יב.י)

אולם הפסוק המתחיל 'לא תותירו' בלא 'ו' החיבור:

ויקרא כב,ל ביום ההוא ייאכל, לא תותירו ממנו עד בוקר אני ה'.

עוסק בזבח תודה לא בזבח פסח ולא לפסוק זה התכווין רמב"ם אלא לפסוק:

שמות יב,י ולא תותירו ממנו, עד בוקר; והנותר ממנו עד בוקר, באש תשרופו.

העוסק בזבח פסח. וכשם שהורדת 'ו' החיבור בשמות יב, גרמה להחלפת הפסוק הנכון בשמות לפסוק הלא מתאים בויקרא כב, כך הורדת 'ו' החיבור בשמות כג,י גרמה להחלפת הפסוק הנכון בשמות בפסוק הלא מתאים בויקרא כה' ג.

(1) כי רק אם נתבשל חלק אחד של איסור מדברי סופרים, למשל בשר כחל, שהוא בשר העטינים, עם 59 חלקי בשר אחר לא אסרם, כמפורש בהלכות מאכלות אסורות ט, יב-יג:

הכחל, אסור מדברי סופרים ... ואם עבר ובישלו בפני עצמו, מותר לאוכלו; ואם בישלו עם בשר אחר--משערין אותו בשישים, וכחל מן המניין.

כיצד: אם היה הכול עם הכחל כמו שישים בכחל--הכחל אסור, והשאר מותר; ואם היה בפחות משישים, הכול אסור.

אבל חלק אחד שאסור מהתורה, שנתבשל עם 59 חלקים של בשר מותר, אסרם.

וכן יש שיעור של אחת בשישים ואחת: בהלכות מאכלות אסורות טו,יח [יט] נאמר:

ביצה שנמצא בה אפרוח, שנשלקה עם ביצים המותרות--אם הייתה עם שישים ואחת והיא, הרי הן מותרות; הייתה עם שישים בלבד, נאסרו הכול: מפני שהיא בריה בפני עצמה, עשו בה היכר והוסיפו בשיעורה.

מכאן שלכל אחד מהשעורים יש חשיבות הלכתית: אחד לששים מין בשאינו מינו כשאין מי שיכול לעמוד על הטעם, אחד לחמשים ותשעה לגבי איסור מדבריהם ואחד לששים ואחד כשמדובר בבריה בפני עצמה למשל ביצה עם אפרוח שנשלקה עם ביצים המותרות.

(2) כדי להבין את וודאות הטיעון שכת"י ששון אינו כת"י רמב"ם לעומת הדעה שהוא כתב ידו, נעזר בדוגמת חישוב ההסתברות בהטלת קובית משחק. ההסתברות שקוביה הוגנת בת שישה צדדים, תוטל ותנוח על צד מסויים היא 6/1. ההסתברות שתנוח 5 פעמים על אותו צד בזה אחר זה, היא 6/1 בחזקת 5, כי ההסתברות בכל הטלה לא תלויה בתוצאת ההטלות הקודמות, אלא רק במבנה הקוביה.

ההסתברות שבכת"י רמב"ם שהוציא לציבור אחר חזרותיו הרבות נשארה טעות, היא זניחה, וההסתברות שיש בו כמה טעויות היא מכפלת ההסתברויות הזניחות של כל הטעויות הבלתי תלויות וכיוון שיש בכת"י ששון טעויות רבות כאלה, ההסתברות שכת"י ששון הוא כת"י רמב"ם, למעשה, אפסית בעוד שההסתברות שאינו כתב ידו, שואפת ל1- זאת אומרת, לוודאות. לכן ייחס רמב"ם טעות שמצא בדברי הגאונים בוודאות, למעתיק ולא לגאונים. לשיקולים אלה בקביעה שכת"י ששון אינו כת"י רמב"ם יש לאין ערוך יותר תוקף, מדעות מומחי כתב היד.

אגב למעונין בטיעון שהסתברות זניחה ביותר צריכה להחשב וודאות, למשל לגבי ההסתברות לבריאת עולם מקרית, מומלץ הספר Probabilty and Certainty מאת Emil Borel, מתימטיקאי-ססטיסטקאי מגדולי המאה העשרים.

(3) בספרו 'מנהג אשכנז הקדמון' (מבוא עמ' 14-13), כתב פרופסור ישראל תא-שמע:

בטוי חד משמעי למעמדו הפסיקתי המורכב של התלמוד, ולהכפפתו אל מסורות המנהג החי, הוא יחסם 'הפתוח' של קדמוני אשכנז אל גירסאות התלמוד והתאמתן המתמדת אל מה שידוע להם, בידיים ובזרוע. מורשת 'פתוחה' זו היא שאפשרה במאות הי'-יב', את פעולתם הדרמטית של בעלי התוספות, שניצלו חופש מסורתי זה כלפי נוסח התלמוד כדי לשוות לסוגיותיו פנים חדשות לגמרי, בדרכים עיוניות ומשפטיות מורכבות...

והוסיף פרופסור תא שמע:

במסגרת תפיסת-עולם מיוחדת וקמאית זו הכופפת את הספרים לחיים (ולא להיפך!), נתאפשרה גם התופעה האשכנזית הקבועה של הגהת ספרי המשנה והתלמוד, באופן מסיבי וביד חזקה על פי הסברה ושיקול הדעת בלבד, ולא רק מתוך ספרים עתיקים, תופעה זו הוכרה כבר על ידי החכמים הראשונים שחיפשו, בכל מקום, אחר 'נוסחאות ספרדיות' שהוחזקו בטהרתן...לא רק מלים וקטעי משפטים הוחלפו בספרים, אלא הרכבות של ממש, ממקורות חיצוניים, מקבילים וזרים...גם בתחום ספרות הגאונים. ...

וציטט את פרופ' חיים סולוביצ'יק על הקף שנויי בעל התוספות בתלמוד:

הצעת חילופי נוסח בחופשיות רבה עד כדי כתיבה מחדש של התלמוד... (במבוא הנ"ל עמ' 83-84).

(4) רבי אברהם בן דוד (ראב"ד) השיג השגות מרובות על רמב"ם, הוא ורבים אחרים לא הבינו שאם נמצאת בכתבי אדם גדול כרמב"ם, טעות הגיון, או סטיה ממציאות מוכרת, יש ליחסה לטעות סופר ולא לרמב"ם. החתם סופר (חת"ס) היה אחד מן המעטים שהבין זאת וכתב בראש פרק ג בחולין על נוסח תשובה שיוחסה לרמב"ם בהלכות שחיטה ח,יד:

והמדפיס שם [כוונתו למגיה שבשו"ת פאר הדור] כתב הגהה כאילו רמב"ם טעה בהבנת השואלים...והוא נמשך אחר הראב"ד שגרס ברמב"ם גבי בהמה 'ערקוב' במקום 'עקב' ויש חילוק בין בהמה לעוף. אבל תמה על עצמך איך הכחיש רמב"ם הידוע? אלא על כורחך הגירסה הנכונה 'עקב', ובהמה ועוף שוין בזה ונוסחא מוטעית נזדמנה להשואלים וכו'.

החת"ס המליץ למי שייחס לרמב"ם הכחשת הידוע, לתמוה על חוסר הגיונו, כי על כורחו היה לו להבין שמדובר בטעות סופר ולא בטעות הרמב"ם! למרות שלא היה בידי החת"ס כת"י שיאשר זאת. ויש מקומות נוספים כאלה בהם השיגו על רמב"ם וייחסו לו שגיאות אויליות. ראה מגיד משנה (מ"מ) בפרק ו בהלכות איסורי ביאה שייחס לרמב"ם שיטת ספירת ימי נידה וימי זבה לפיה כל אישה תהיה זבה בניגוד לאמור בתורה, ובקר את רמב"ם על שיטה זו במקום להבין של יתכן ליחס לרמב"ם חוסר הכרת מציאות המפורסמת לכל, וביחוד לרופא כמו רמב"ם ראה מהי בדיקת טהרה ומהי ספירת נידה זבה.