דר' אורי לוי ,פוריה עילית 15208 2טל. 06-6750856, פקס 06-6750855 דאר אלקטרוני E-mail urilevy@geocities.com, אתר come.to/uri

דר' אורי לוי, פוריה עילית 15208 2טל. 06-6750856, פקס 06-6750855 דאר אלקטרוני E-mail urilevy@geocities.com, אתר come.to/uri

בשם ה' א-ל עולם 05.08.06 יג אב תשס"ו.

גירסת וורד של המסמך

למה באה עלינו צרת ההתנתקות ומה דורש ה' מאיתנו כדי למנוע צרות נוספות?

(במהלך הרצאת הדברים תהיינה חזרות על טיעונים חשובים לתוספות והבהרות שיקלו את הבנתם והטמעתם, ההדגשות שלי, א.לוי)

ההתנתקות היא אסון כבד בשרשרת אסונות שפקדונו במשך הדורות שכמו קודמיו אינו מקרי אלא בא עלינו בגלל עוונותינו. את העקרון של תלות מצבנו בהתנהגותנו אנו מזכירים בתפילתינו פעמיים ביום בקריאת שמע:

והיה אם שמוע.. ואכלת ושבעת... השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים והשתחויתם להם... ואבדתם מהרה מעל...

ונזכר גם בנביאים פעמים רבות, למשל ביהושע כג,יד-טז:

...וידעתם בכל לבבכם ובכל נפשכם, כי לא נפל דבר אחד מכול הדברים הטובים אשר דיבר ה' א-לוהיכם עליכם, הכל באו לכם, לא נפל ממנו דבר אחד. והיה כאשר בא עליכם כל הדבר הטוב אשר דיבר ה' א-לוהיכם אליכם: כן יביא ה' עליכם את כל הדבר הרע... בעוברכם את ברית ה' א-לוהיכם אשר ציווה אתכם, והלכתם ועבדתם אלוהים אחרים, והשתחוויתם להם... ואבדתם מהרה...

יש לשים לב לדמיון בדברי יהושע לאמור בתורה.

ובצורה קצרה וחריפה נאמר בישעיהו א,יט-כ:

אם תאבו ושמעתם, טוב הארץ תאכלו. ואם תמאנו ומריתם, חרב תאוכלו, כי פי ה' דיבר.

בפרק ט סקר נחמיה את דברי ימי עמנו מאברהם עד ימיו(1). בולט ש'הטוב המגיע לעם ישראל או הרע הפוקד אותו, אינם מקריים, אלא תלויים בעשיית רצון ה' או בהמריית רצונו, בלבד!

לפי התורה, הנביאים וחז"ל קבע רמב"ם, גדול חכמי ישראל אחר התלמוד ראה גדולת רמב"ם, שאין מקריות בתולדות עם ישראל, אלא מצבו החומרי והמדיני תלוי בדיוק מופתי בעשיית רצון ה', או בהמריית רצונו, וכי זה 'אות יותר גדול מכל אות'.

על כך כתב בסוף איגרת תחיית המתים:

ויש משמעות רבה לעובדה שעשיית רצון ה' מאפשרת חיים טובים בעולם, והמריית רצונו הורסת אותם. כבר נזכר בתורה שעובדה זו היא מופת קיים בכל הדורות, רצוני לומר שטוב לעם ישראל בעשותו רצון ה', ורע לו בהמרותו את רצון ה'.על כך נאמר 'והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם' (2)

כמה מאות שנים אחר רמב"ם כתב דברים דומים רבי יעקב עמדין בהקדמה לסידורו בית יעקב. הרי קטעים מדבריו:

...רבות צררונו גם לא יכלו לנו לאבדנו לכלותנו. כל האומות הקדומות אבד זכרם...ואנו הדבקים בה' כולנו חיים היום... היד המקרה עשתה כל אלה? חי נפשי כי בהתבונני בנפלאות אלה, גדלו אצלי יותר מכל נסים ונפלאות שעשה הש"י לאבותינו במצרים ובמדבר ובא"י, וכל מה שארך הגלות יותר, נתאמת הנס יותר ונודע תקפו וגבורתו...(3)

התלות המופתית של קורות עם ישראל בעבודה ובמרי, היא הוכחה חותכת להשגחת ה' א-לוהי ישראל על עמו. רעיון זה נמצא במבנה הפסוק 'שמע ישראל' (4).

בהתאם לעקרון שהכל תלוי בעבודה ובמרי, פסק רמב"ם בהלכות תעניות א,ב-ג:

ב. ודבר זה מדרכי התשובה הוא שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו,

ויידעו הכול שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם, ככתוב "עוונותיכם הטו אלה" (ירמיהו ה,כה) לכם, וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם.

ג. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרוא נקרית הרי זו דרך אכזרייות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה וצרות אחרות: הוא שכתוב בתורה, "והלכתם עימי בקרי, והלכתי עימכם בחמת קרי" (ויקרא כו,כז-כח), כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהיא קרי, אוסיף עליכם חמת אותו קרי.

לפי העקרון שהצרות אינן מקריות אלא באות על חטאינו כדי שנשוב מחטאינו, חקרו חז"ל את סיבות החורבנים שבאו עלינו, ומצאון! וכך נאמר בתלמוד הירושלמי מסכת יומא ד' עמ' ב:

מצאנו שלא חרבה שילה אלא שהיו מבזים את המועדות ומחללין את הקדשים. מצאנו שלא חרב הבית בראשונה, אלא שהיו עובדי עבודה זרה ומגלי עריות ושופכין דמים, אבל בשני, מכירין אנו אותם שהיו יגיעין בתורה וזהירין במצוות ובמעשרות וכל ווסת (הרגל) טובה היתה בהן, אלא שהיו אוהבין את הממון ושונאין אלו לאלו שנאת חנם. וקשה היא שנאת חנם שהיא שקולה כנגד עבודת אלילים וגילוי עריות ושפיכות דמים.

איך נמצא במה חטאנו? איננו מבינים דרכי ה', ולא מצפים מאיתנו להבינן, שהרי אמרו חז"ל 'בהדי כבשי דרחמנא למה לך?'(ברכות י,א), אבל כיוון שנקבע בתורה שהצרות הבאות עלינו אינן מקריות, אלא מביאן הקב"ה עלינו בגלל חטאינו ואם לא נמצא את חטאינו ונשוב מהם, יוסיף לנו ה' צרות קשות יותר, מוכח שיכולים אנו למצא במה חטאנו ואם נשוב מחטאינו מובטח לנו שנזכה שניוושע, כי הכל תלוי בעבודה ובמרי וזה אות גדול יותר מכל אות!

רבי יוסי בן אלישע הורה לנו היכן לחפש את הגורם החשוב והמתמיד לסיבות הצרות הבאות עלינו ועל העולם, ואלה דבריו:

תניא רבי יוסי בן אלישע אומר אם ראית דור שצרות רבות באות עליו, צא ובדוק בדייני ישראל. שכלפורענות שבאה לעולם, לא באה אלא בשביל דייני ישראל, שנאמר "שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו. בונה ציון בדמים וירושלים בעוולה, ראשיה בשוחד ישפוטווכהניה במחיר יורו ונביאיה בכסף יקסומו ועל ה' ישענו לאמור, הלוא ה' בקרבנו, לא תבוא עלינו רעה" (מיכה ג,ט-יא). רשעים הן אלא שתלו בטחונם במי שאמר והיה העולם לפיכך מביא הקב"ה עליהן ג' פורעניות כנגד ג' עבירות שבידם שנאמר "לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער" (שם, יב)ואין הקב"ה משרה שכינתו על ישראל עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל שנאמר (ישעיהו א) "ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סגיך ואסירה כל בדיליך ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה" (בבלי, שבת קלט,א).

דברי רבי יוסי מבוססים על נבואת מיכה, המונח 'דייני ישראל', בדברי ר' יוסי בן אלישע, מקביל ל'ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל' וחל רק על גדולי הדור, מנהיגיו ודייניו שעליהם לשמש דוגמה מחנכת לדרך ה' ובכוחם לכוון את התנהגות העם ללכת בדרך ה' וכיוון שלא עשו זאת בימי מיכה, קבע הנביא שבגללם מביא ה' עליהם ועלינו צרות, כנגד עוונותיהם שנאמר:

לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות יער" (שם)

- וכן כתב רמב"ם בהלכות תשובה ד,א 'כל שאפשר בידו למחות באחרים, בין רבים בין יחידים, ולא מיחה, אלא יניח אותן בכשלונן, אין הקדוש ברוך הוא מספיק בידו לעשות תשובה, לפי גודל חטאו'.

יש לשאול: אם ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל שהם דייני ישראל, חטאו, יענשו הם! למה נענשו אלה שלא חטאו וקטנים שאינן בני עונשין? שאלה זו חורגת מהנושא, אך ראה הערה (5).

ואל נתחסד שאיננו יודעים דרכי ה' ולכן איננו יודעים על מה באו עלינו הצרות.התראת ה' שאם כשיביא עלינו צרות כדי שנשוב מחטאינו, נייחסן למקריות, יביא ה' עלינו צרות גדולות יותר, היא הוכחה שיכולים אנו למצוא את החטאים שבגללם לקינו ולשוב מהם. כי אין ה' דורש מאיתנו לגלות את אשר איננו יכולים לגלות, ככתוב:

הנסתרות לה' א-לוהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת. (דברים כט,כח)

לאסוננו, בטענה "איננו מבינים דרכי ה'", התחמקו דייני ישראל במשך דורות רבים ועד היום מהכיר באחריותם לצרות הבאות עלינו וייחסון למקרה. יחוס הצרות למקרה נובע מחוסר יושר ומחוסר אמונה בהשגחת ה' ובהבטחתו שאם נלך בדרך שהורנו, לא תבואנה עלינו צרות ואם באו צרות הרי זו הוכחה שחטאנו ועלינו לבדוק במה חטאנו ולשוב מחטאינו. ואם לא נעשה זאת תמשכנה הצרות ותגברנה בחמת קרי.

מדוע אמר רבי יוסי בן אלישע 'צא ובדוק בדייני ישראל' ולא 'דייני ישראל צאו ובדקו מעשיכם והשקפותיכם'? כי כשאדם חוטא, אינו נוטה לראות חובה לעצמו, אלא להפך מכריז שה' בקרבו, כמו בימי הנביא מיכה שאמר 'ועל ה' ישענו לאמור, הלוא ה' בקרבנו לא תבוא עלינו רעה". ואמר עליהם רבי יוסי בן אלישע 'רשעים הן אלא שתלו בטחונם במי שאמר והיה העולם'. וכך נהגו לרוב, דייני הדורות שבאו עליהם צרות, הם האשימו אחרים, או את יד המקרה ולא מצאו דופי בהתנהגותם הם.

נדגיש שוב, אמנם איננו מבינים דרכי ה', איננו מבינים 'מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל בוגדי בגד' (ירמיהו יב,), איננו מבינים מדוע נספים קטנים שאינם בני עונשין כשנענשים הגדולים על חטאיהם (5), אבל כיוון שנקבע בתורה שהצרות הבאות עלינו אינן מקריות, אלא מביאן הקב"ה עלינו בגלל חטאינו כדי שנשוב מהם ואם לא נגלה את חטאינו ולא נשוב מהם נלקה בחמת קרי, מוכח שיכולים וחייבים אנו לבדוק במה חטאנו ואם נשוב מחטאינו, מובטח שניוושע, כי הכל תלוי בעבודה ובמרי וזה אות גדול יותר מכל אות!

נמצא בתלמוד שחכמים בדקו את סיבות החורבנים שבאו על עם ישראל. אבל אחר חתימת התלמוד, לא ידוע שבדקו דייני ישראל על איזה חטאים באו עליהם צרות. שהרי אחרי הפרעות הנוראות ב1391- (20), לא חקרו דייני ישראל על מה באו הצרות, לא קבלו את דברי רבי יוסי בן אלישע לפי הנביא מיכה, שבגללם באו הצרות, אלא יחסו אותן למקריות ולא שבו מחטאיהם, לכן הביא ה' עלינו את האיקויזיציה, אך גם אחריה לא בדקו דייני ישראל את עצמם והמשיכו בדרכם הרעה. לכן הוסיף לנו ה' צרות, לרבות שואת יהודי אירופה שגם אחריה לא רצו דייני ישראל להכיר שבגללם באה ולכן באה מלחמת יום כיפור שבה כמעט כלינו, ולא הסיקו דיינינו שיש לבדוק בגלל מה באה ואז באה עלינו שואת גוש קטיף שגם אחריה לא בדקו דיינינו את דרכם ועל כך נכתב מאמר זה, וכבר באה צרה נוספת מלחמת לבנון חדשה.

מימי הביניים ועד ימינו באו עלינו צרות רבות ודייני ישראל לא ראו צורך לבדוק עצמם ולא הכירו שבגללם הצרות וסברו שלמרות כל חטאיהם ה' איתם ולא תבוא עליהם רעה. על דייני ישראל שלא מוכנים להודות שהצרות באות בגלל חטאיהם, אמר ירמיהו הנביא (ט,ה):"... במרמה מיאנו דעת אותי נאום ה'". דברי ימי עמנו הם אות יותר גדול מכל אות להשגחת הבורא על עמו וכי הכל תלוי 'בעבודה ובמרי' - בהתנהגותנו במיוחד מוכח בהיסטוריה של עם ישראל שה' קיים את הבטחותיו שאם לא נבדוק ונמצא את החטאים שעליהם לקינו ונתקן דרכינו, נלקה ביתר חומרה.

לכן, חייבים דיינינו להתעורר מיד לבחון דרכיהם ביושר ולשוב מחטאיהם, ואם ימשיכו להשלות את עצמם שלא הם אחראים למצב, צפויים אנו, חלילה, לצרות יותר ויותר קשות. (משפט זה כתבתי לפני תחילת מלחמת לבנון). לכן הבה:

נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. נישא לבבנו אל כפיים אל אל בשמיים.

(איכה ג,מ-מא)

חטאי דייני ישראל בימי הביניים מקבילים לחטאי ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל, בימי מיכה הנביא, המתעבים משפט ואת כל הישרה יעקשו, כיצד?

נתחיל בבדיקת טענות דייני ישראל והתנהגותם במחלוקת על ספרי רמב"ם. ספר המדע ומורה נבוכים בפרט ומשנה תורה בכלל. בספר המדע, שהוא הראשון מארבעה עשר ספרי משנה תורה, בהלכות תשובה, כתב רמב"ם שהמאמין שלקב"ה יש גוף הוא מין (6).

על כך תקף אותו רבי אברהם בן דוד (ראב"ד):

למה קרא לזה מין, וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה...

ראב"ד ידע שבאותו ספר המדע הסביר רמב"ם מדוע אין ליחס לקב"ה גשמות, אך כנראה לא הבין את דבריו כי קבע ש'גדולים וטובים ממנו' (מרמב"ם*), האמינו בגשמות הבורא ואם הכשיר ראב"ד את אמונת הגדולים והטובים מרמב"ם בגשמות הבורא שהיא אמונה אלילית, סביר שגם הוא האמין בכך.

* כסף משנה מנסה למתן את דברי ראב"ד באומרו ש'ממנו' לא מתיחס לרמב"ם, אולם אין פירושו מתאים לנוסח ולסגנון רמב"ם ולכן נדחה!

על השגת ראב"ד זו, כתב רב שמואל תנחום רובינשטין, מפרש משנה תורה בהוצאת מוסד הרב קוק:

דעה זו של רבנו, שאין לבורא תמונה ולא דמות הגוף עוררה התנגדות רבה בעולם הרבנים, ויש שרצו לגנוז את "ספר המדע" בגלל זה.

מזעזע ש'עולם הרבנים' בימי הביניים התנגד לקביעת רמב"ם שמי שמאמין שיש לבורא גוף, הוא מין ורצו לגנוז את ספר המדע בגלל זה. ומהשגת ראב"ד 'וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה...' נראה שאכן האמינו 'גדולים וטובים' אלה שיש לבורא גוף. אף נכתב באותה תקופה חשוכה ספר בשם 'שיעור קומה' הדן בממדי הקב"ה שהוא פשוט ספר עבודה זרה. האמונה שלבורא יש גוף רחוקה מהמפורש בתורה ומכל מה שהורונו חז"ל והגאונים עד ימי הביניים.

רבי משה בן נחמן (רמב"ן) נחלץ להגנת דברי רמב"ם וכתב לרבני צרפת מכתב נחרץ ובו הוכיחם על האמינם בגשמות הבורא ורצונם לגנוז את ספר המדע בו פסק רמב"ם שהמאמין שיש לבורא גוף, הוא מין והוסיף רמב"ן שהמאמין בגשמות אין לו אלוה כלל(9).

האמונה בגשמות הבורא לוותה בשפל מוסרי שהתבטא בשינאת חינם שהגיעה עד שפיכות דמים, כפי שיפורט בהמשך. שפל אמוני ומוסרי זה הוא אחד מהאסונות הכבדים ביותר שבאו עלינו. ניתוח סיבותיו ותוצאותיו מראה הקבלה מרשימה בין עוונות דייני ימי הביניים והצרות שבאו בעקבותיהם, לבין עוונות דייני כל הדורות מאז והצרות הרבות שבאו עלינו בעקבותיהם.

מדוע לא בדקו דייני הדורות שבאו עליהם הצרות את דרכם? כי לא רצו למצוא שהם האשמים בצרות. לאסוננו, גם היום נוהגים כך דייני ישראל ומתעלמים מאחריותם למצב האמוני והמוסרי הנורא שנגרם בעוונותיהם - עוונותינו ומסכנים בכך את עצם קייומנו.

נבדוק איך הגיע עולם הרבנים בימי הביניים לאמונה אלילית בגשמות הבורא, למרות האזהרה המפורשת בתורה:

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, כי לא ראיתם כל תמונה ביום דיבר ה' אליכם בחורב, מתוך האש. (דברים ד,טו)

לאמונה בגשמות הבורא קדמו ונלוו אמונות אליליות נוספות שהזהירה מהן התורה:

י. לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף.

יא. וחובר חבר ושואל אוב ויידעוני ודורש אל המתים.

יב. כי תועבת ה' כל עושה אלה ובגלל התועבות האלה, ה' א-לוהיך מוריש אותם מפניך. (דברים יח,י-יב)

ואמונה בגזירת הכוכבים (אצטגנינות, אסטרולוגיה) שהיא עיקר עבודה זרה שהזהירה התורה מפניה. ולמרות שמוצאים אנו במדרשים, שיתכן שהיו חכמים שהאמינו בגזירת הכוכבים ורבנים נחשבים רבים גם בימינו מאמינים בהבלים אליליים אלה, יש לזכור את דברי רמב"ם בנדון:

...כל דברי החוזים בכוכבים שקר הם אצל כל בעלי המדע(15) ואני יודע שאפשר שתחפשו ותמצאו ברייחידים מן החכמים בתלמוד ובמדרשות, שדבריהם מראים שבשעת תולדתו של אדם יגרמו לו הכוכבים כך וכך. אל יקשה זה בעיניכם... אין ראוי לאדם להניח דברים של דעת, שכבר נתאמתו בראיות, ויתנער מהם, ויתלה בדברי יחיד מן החכמים שאפשר שנתעלם ממנו דבר, או שיש באותן הדברים רמז...(איגרת גזירת הכוכבים באגרות רמב"ם ב תפח, שילת, הוצאת מעליות).

האמונה בגשמות היא אמונה אלילית שנלמדה מהשקפת הדת של הכמרים הקתולים. כדי להבין איך התדרדרו אליה דייני ישראל באירופה בימי הביניים, נקדים לדון בהיתר שנתנו אותם דיינים, לעשות את התורה קרדום לחפור בו, בניגוד מוחלט לדעת חז"ל ורמב"ם.

עד לערך, תקופת רבי שלמה יצחקי (רש"י), התפרנסו דייני אירופה מיגיעם כהמלצת חז"ל. רש"י היה בעל כרמים ורשב"ם נכדו היה בעל עדרים. אך אחריהם נפתו דייני אירופה, לנהוג כמו הכמרים הקתולים שלא התפרנסו מיגיעם, אלא הטילו את פרנסתם על המאמינים ופסקו דייני אירופה לעשות מלאכה והטילו על הקהל לפרנסם למרות איסור חז"ל החמור לעשות את התורה קרדום לחפור בו, ואף הטעו את עצמם ואת קהל המאמינים שמצווה לפרנס רב, או דיין כדי שיוכל להקדיש את כל זמנו להגדיל תורה והתעלמו מקביעת חז"ל הנחרצת במשנה אבות ב,ב:

רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון; וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה וגוררת עוון.

ובמשנה באבות ד,ז נאמר:

רבי צדוק אומר לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום לחפור בהם: כך היה הלל אומר ודאישתמש בתגא חלף, הא, כל הנהנה מדברי תורה, נטל חייו מן העולם.

רבי יהודה הנשיא הבין מדברי הילל 'ודאישתמש בתגא חלף' שכל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם והכוונה מהעולם הבא, כלומר נגזר עליו כרת. רמב"ם פירש כי העונש החמור הזה לנהנה מדברי תורה בעולם ניתן כי-

...היו (החכמים) רואים בכך (בהנאה מהתורה) חילול ה' בעיני ההמון, שיחשבו שהתורה מלאכה ככל המלאכות שמתפרנסים בהן ותזדלזל בעיניהם, ויהיה העושה כן 'דבר ה' בזה'.

ומי ש'דבר ה' בזה' חייב כרת, ככתוב 'כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר, היכרת תיכרת הנפש ההיא, עוונה בה'. (במדבר טו,לא)

ובהתאם לדעות חז"ל פירש רמב"ם את המשנה באבות ד,ז:

ופסק רמב"ם כדעת חז"ל בהלכות תלמוד תורה ג,ט-י [י]:

ט. כל המשים על ליבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה, ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא: לפי שאסור ליהנות בדברי תורה, בעולם הזה.

י. אמרו חכמים כל הנהנה מדברי תורה נטל חייו מן העולם. ועוד ציוו ואמרו, לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום לחפור בהם. ועוד ציוו ואמרו, אהוב את המלאכה ושנוא את הרבנות. וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה וסוף אדם זה שיהא מלסטס את הברייות.

מחלוקת קשה פרצה בימי הביניים אם מצווה לדיין לקבל פרנסתו מהציבור כדי שיוכל להתמסר יותר לתורה, או אסור לדיין להתפרנס מהתורה, כי אז תחשב בעיני ההמון, כמלאכה מן המלאכות שמתפרנסים מהן ותתבזה ויהיה העושה זאת דבר ה' בזה, כפירוש רמב"ם לדברי הילל במשנה ז בפרק ד במסכת אבות.

חשוב להרחיב ולהעמיק את הדיון במחלוקת זו כדי להוכיח שצדקו חז"ל ומביא דברם רמב"ם, שהנאת דייני ישראל מהציבור, בניגוד לאיסור חז"ל, גרמה חילול ה' ביזוי התורה וכיבוי מאור הדת ובמקביל היתה הגורם העיקרי להתדרדרות רוחנית ומוסרית ולצרות הרבות שבאו עלינו מימי הביניים עד היום, כיצד?

האמוראים דנו באיסור החמור על דיינים לקבל שכר רגיל על פסיקת דין, והגדירו שכר הבטלה הניכר, שמותר ואף מולץ לדיין לקבלו. נאמר בכתובות קה,א:

קרנא היה לוקח מעה מן הזכאי ומעה מן החייב, והיה דן להם דין. ואיך היה עושה כך? והרי נאמר'ושוחד לא תקח' (שמות כג,ח), ואם תאמר דברים אלה רק במקום שאינו לוקח משניהם, שמא יבוא להטות את הדין, וקרנא כיוון שהיה לוקח משניהם לא יבוא להטות את הדין. וכאשר לא בא להטות את הדין האם מותר? והרי שנוייה 'ושוחד לא תקח' מה תלמוד לאמר? אם ללמד שלא לזכות את החייב ושלא לחייב את הזכאי הרי כבר נאמר (דברים טז) לא תטה משפט, אלא אפילו לזכות את הזכאי ולחייב את החייב אמרה תורה ושוחד לא תקח. דברים אלה אמורים כשלוקח את הכסף בתורת שוחד, קרנא בתורת שכר היה לוקח. ובתורת שכר האם מותר? והרי שנינו הנוטל שכר לדון דיניו בטלין(16). דברים אלה אמורים כשהוא נוטל שכר הדין קרנא שכר הבטלה היה לוקח. ושכר הבטלה האם מותר? והרי שנוייה ברייתא מכוער הדיין שנוטל שכר לדון, אלא שדינו דין. כיצד בדיוק מדובר? אם תאמר שכר שנוטל עבור הדין? והרי שנוייה ברייתא הנוטל שכר לדון דיניו בטילין!אלא שכר הבטלה ושנה (למד) מכוער הדיין! דברים אלה שמכוער הדיין זה כשנוטל שכר הבטלה שאינה מוכחת (שהיא שכר הבטלה). קרנא, (שכר) הבטלה המוכחת היה נוטל, שהיה בודק באוצרות יין והיו נותנים לו זוז וכמו זה במקרה רב הונא, כאשר היה בא דין לפניו, היה אומר להם תנו לי אדם שידלה לי במקומי, ואדון לכם. (תרגום הקטע לפי רב עדין אבן ישראל)

מכאן שמותר וראוי לדיין לקחת רק 'שכר הבטלה המוכחת' ובלשון רמב"ם שכר הבטלה הניכר'. זה השכר שמקבל דיין שיש לו מלאכה שמתפרנס ממנה ובטל ממנה כדי לדון, ומקבל שכר לפי הזמן שבטל ממלאכתו כפועל בטל של אותה מלאכה(6). גם לרב מותר לקחת שכר הבטלה הניכר כפועל בטל ממלאכה שמתפרנס בה, כדי להורות תורה שבעל פה.

רוב דייני אירופה התפרנסו מהציבור ו/או מגבירים, לכן התנגדו נחרצות לאיסור הנאה מהתורה שהביא רמב"ם בשם חז"ל, וכמו בימי מיכה את כל הישרה עיקשו בטענה ששיחרורם מעול הפרנסה יאפשר להם להתמסר ללימוד התורה, לכבדה ולהאדירה. אבל טענה זו, גם לו היתה נכונה, אינה מצדיקה לעבור על איסור חז"ל המוחלט להנות מהתורה ולהתעלם מקביעתם שכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטילה וגוררת עוון.

ואכן התקיימו דברי חז"ל ורמב"ם, והתבזתה התורה ולא התקיימו דברי דייני ישראל בטענות השווא, שהיתיר איסור חז"ל החמור יביא להאדרת התורה!

על חשיבות העצמאות הכלכלית של תלמידי החכמים להעלאת כבוד התורה לעומת ביטול כבודה כתוצאה מתלותם באחרים לפרנסתם, כתב מהר"ל מפראג בספרו דרך החיים ואלה דבריו:

שהדבר שהוא כבוד התורה והוא כבוד המקום והוא גורם לאהוב השי"ת, כאשר אין תלמיד חכם צריך לבני אדם... ודבר זה (שתלמיד חכם צריך לבני אדם) גורם בעוונותינו בטול כבוד התורה, שאם לא היו הלומדים מתפרנסים מהם היתה התורה מתעלה מעלה מעלה, גם היו מוכיחים את הצבור, כי אשמת הצבור בראשם ולא היו נושאים פנים, אך עתה כיון שצריכים להם, כל רב קנה אדון לעצמו(11) לכן אמר שמעיה אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות'.

כבוד לתורה וכבוד למקום כאשר אין תלמיד חכם צריך לבריות, ומובן שבזיון לתורה וחילול ה', כאשר תלמיד חכם נזקק לציבור או לאדון לפרנסתו ולכן נאלץ לשאת להם פנים ולא מוכיחם.

לא במקרה, מהר"ל הוא שכתב דברים אלה, כי הוא לא נזקק לציבור לפרנסתו. דיינים ורבנים שנזקקו לציבור לפרנסתם, שיבחו את המקיימים תלמידי חכמים בתרומותיהם כעושים מצווה גדולה ושבחו גם את עצמם שבהיותם משוחררים מעול פרנסה הם יכולים הם להקדיש יותר זמן להגדיל תורה ולהאדיר, אך זו הונאת הציבור התומך בדיינים אלה וגם הונאה עצמית חמורה, כיצד?

וחשובה מאד קביעת מהר"ל, שטובת הנאה גורמת לדיין לשאת פנים בדין לנותנה ולכן היא שוחד(12) שנאמר עליו בדברים טז,יט:

לא תטה משפט, לא תכיר פנים ולא תיקח שוחד, כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים.

ופירשו חז"ל את הפסוק במסכת כתובות דף קה:

אפילו חכם גדול ולוקח שוחד, אינו נפטר מן העולם בלא סמיות הלב (עיוורן החשיבה). ויסלף דברי צדיקים: אפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף דעת.

מהר"ל שתאר בכנות ובצער את ההשפעה המחפירה של התלות של דייני ישראל בציבור, הוסיף פירוש מאיר עיניים לדברי חז"ל אלה וכך כתב:

'יעור עיני חכמים' - שלא תעלה על דעתו הסברה הנכונה.

'ויסלף דברי צדיקים' - שאפילו יעוררהו על הדברים הצודקים, יסלפם.

דוגמה פשוטה שאין אפשרות לערער עליה, לסמיות לב וטירוף דעת הנהנים מהתורה יש בהתנגדות דייני ימי הביניים ללימוד מדעים שפגעה ביכולתם להבין את התורה ואת המציאות וכתוצאה מכך נפתו להאמין באמונות תפלות, שידע במדעים היה יכול להצילם מהן.

בפרק ה' מהקדמתו לפירוש מסכת אבות כתב רמב"ם על לימוד מדעים:

...כשאלת החשבון, וספר החרוטים והתחבולות, ולהרבות משאלות אל-הנדסה, ומשיכת המשקליםוהרבה כיוצא באלו, תהיה הכוונה בהם לחדד השכל ולהרגיל הכוח השכלי בדרכי המופת, עד שיגיע לו לאדם קנין ידיעת ההקש המופתי

מזולתו, ויהיה לו זה הדרך שיגיע בו לידיעת אמיתת מציאות השם יתברך.

בפרק לד בחלק א של מורה נבוכים הדגיש רמב"ם את חיוניות המדעים להבנת הבריאה ומתוך כך הבנת, מה שניתן לבן תמותה להבין, במדעי הא-לוהות. אני מביא תרגום לעברית של קטע מתוך תרגום מורה הנבוכים לאנגלית, הנחשב למדויק ביותר של The Guide of the Perplexed, Shlomo Pines & Leo Straus חלק א עמ' 75:

לכן, בודאי הכרחי לכל הרוצה להגיע לשלמות כאדם, לתרגל עצמו בתחילה בתורת ההגיון, ואחר זאת במדעים המתימטיים בסדר הנכון, ואחר כך במדעי הטבע ואחרי כן במדע האלוהות'.

ועל חסרון הלומדים רק תלמוד, בלא הכשרה במתימטיקה ומדעים כתב רמב"ם בתחילת איגרת תחית המתים:

...לבאר בחיבורנו התלמודיים עיקרים תוריים על צד הספור לא על צד הביא ראיה, כי הבאת ראיה על השרשים ההם צריכה למהירות בחכמות רבות לא ידעו התלמודיים דבר מהן כמו שבארנו במורה נבוכים. (איגרת תחית המתים עמ' שמא בהוצאת שילת)

אך סמיות לב דייני ימי הביניים, בגלל שוחד הנאתם מן מהתורה, גרמה שלא הבינו מעצמם את חיוניות לימוד המדעים להכרת המציאות, להבנת התורה ולהבנת מדעי הא-לוהות. ולמרןות שהדגיש רמב"ם את חשיבות לימוד המדעים, לא קבלו את דבריו בגלל טירוף הדעת שגרם השוחד שבמשוא הפנים שלהם למפרנסיהם.

והרי דוגמה לדעות המסולפות על לימוד מדעים:

רב אשר (רא"ש) כתב ש'מי שלמד מדעי פילוסופיה לא יוכל יותר להימלט מהם ולהבין את ההלכה... לכן יעוות את ההלכה - כי ההלכה והמדע נוגדים זה את זה.' (שו"ת הרא"ש נה,ט) ואין לאמר שהתכווין רק לפילוסופיה ולא למדע, כי כתב בפירוש 'כי ההלכה והמדע נוגדים זה את זה'. אולם למרות טענתו שההלכה והמדע נוגדים זה את זה, כשהתקשה להבין חישוב גאומטרי פשוט בהלכות כלאיים ו,ב שגם ראב"ד לא הבינו והשיג על רמב"ם בצורה בוטה ומבישה, שאל רא"ש את ה"ר ישראל, שהיה חכם בחוכמות, על דברי מי (רמב"ם או ראב"ד) יש לסמוך'. ראה פירוט מקרה מאלף זה בנספח ו'דעות' של גדולי ישראל נוספים, שהתנגדו ללימוד מדעים מחוסר הבנה וחוסר יושר וגדולים מהם שחלקו עליהם והמליצו ללמוד מדעים.

המתנגדים ללימוד מדעים היו דיינים ורבנים שהתפרנסו מהציבור ולא מיגיע כפיהם.הנאתם מהתורה גרמה להם לשאת פנים לנותניה כקביעת מהר"ל, והיתה שוחד שגרם להם סמיות לב וטירוף דעתם (כתובות קה).

מהר"ל לא התפרנס מהציבור ותאר את בזיון התורה כשתלמידי חכמים תלויים באחרים לפרנסתם ונאמר על מהר"ל:

מהר"ל היו לו ידיעות במתמטיקא ובתכונה ובשאר מדעי הטבע, ואמר שצריך ללמוד תכונה (אסטרונמיה), מתימטיקא ושאר מדעי הטבע, כי החכמה הזאת היא כמו סולם לעלות בה אל חכמת התורה. וכן תלמידיו הגדולים'. ('קול הנבואה - ההגיון העברי השמעי', לרב דוד הכהן, עמ' קפ').

לכן לא פלא שמהר"ל פסק שלא רק מותר, אלא צריך ללמוד מדעים וכתב בספרו נתיבות עולם, נתיב התורה, פי"ד:

החכמות לעמוד על המציאות וסדר העולם בודאי מותר ללמוד, ויש לעמוד עליהם ולהכיר את בוראו'.

דעות גדולי ישראל אחרים שהמליצו על לימודי מדעים, ראה בנספח.

בדורנו כתב האסטרונום המפורסם Carl Sagan, ספר חשוב שתורגם לעברית ושמו:

'העולם אחוז השידים, המדע כנר בעלטה'

הדן באמונות ההבל של ימי הביניים ושל ימינו והעלה על נס את רמב"ם שעמד בודד נגד אמונות השווא בזמנו.

לרוב דייני ישראל וראשי הישיבות הגדולות, שלא למדו מתימטיקה ומדעי הטבע חסר נר המדע להאיר בעלטה ולכן מתקשים הם ואף טועים בהלכות כלאיים, עירובין, קידוש החודש ובמדעי האלוהות המצריכים ידע בתורת ההגיון, במתימטיקה ובפיסיקה וטועים גם בהלכות טריפות ובהלכות נידה המצריכים ידע בביולוגיה בכלל ובמבנה גוף האדם בפרט. בפרקים הבאים תבואנה דוגמאות לטעויות בהלכה כתוצאה מחוסר לימוד מדעים.

הדיינים שנהנו מהתורה אכן כיבו את מאור הדת, כדברי רמב"ם בהלכות תלמוד תורה.כיוון שלא עשו מלאכה לפרנסתם, נזקקו למפרנסים ונשאו להם פנים. הפרנסה שקבלו ותורתה נשאו פנים לנותנה, פעלה כשוחד שגרם להם סמיות לב והתירו לעצמם שימוש בכשפים(14), באסטרולוגיה (15), בהגדת עתידות לפי מעוף ציפור(9א), בדרישה אל המתים, באוב ובידעוני וכדומה, כדי לחזק את שליטתם בעם ולגבות ממנו כספים על שרותי כשפים אסורים כדברי הנביא מיכה 'בכסף יקסומו'.

ומחוסר ידע במדעים שמאפשרים לאדם 'לעמוד על המציאות וסדר העולם... ולהכיר את בוראו'(מהר"ל), לא הכירו הם את המציאות ולא את בוראם לכן האמינו גם הם בהבלי עבודה זרה אלה שהשתמשו בהם וגם בגילגול נשמות (8), ברוחות רעות, בעין הרע, בשדים ובשלל אמונות הבל אחרות.

בכך נעשו דיינים אלה אחראים לעיוותים החמורים שחדרו לאמונת רבים מבני עמנו שהאמינו לטיעוניהם חסרי היסוד ונפתו רובם להאמין בהבלים אלה, שעליהם כתב רמב"ם:

והתערערה אמונתם בא-ל אחד שאין עוד מלבדו, כיצד?

המאמין ביחוד ה' מאמין שאין עוד מלבדו, אך המאמין שיש כוח בכשפים, מאמין שיש עוד מלבדו. לכן נאמר 'כשפים מכחישין פמליא של מעלה' (סנהדרין סא,ב) כי אמונה בכשפים, או בכל כוח חוץ מה' מכחישה, בלב המאמין בכשפים, את אמונתו ביחוד ה' שאין עוד מלבדו. שהרי הורה לנו ה':

אל תפנו אל האובות ואל היידעונים, אל תבקשו לטומאה בהם, אני ה' א-לוהיכם.

(ויקרא יט,לא)

כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם, אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, ואתה, לא כן נתן לך ה' א-לוהיך. (דברים יח,יד)

נביא מקרבך מאחיך כמוני, יקים לך ה' א-לוהיך, אליו תשמעון (דברים יח,טו).

אדם שפונה למכשף במקום לה', הוא עושה זאת כי הוא מאמין שהמכשף יתן לו את אשר לא נתן לו ה' הןכחה שנפגמה אמונתו באל אחד, כל יכול, שאין עוד מלבדו ונראה שלכך התכווין רבי יוחנן:

אמר רבי יוחנן למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה: (דברים ד) אין עוד מלבדו אמר רבי חנינא אפילו לדבר כשפים. (סנהדרין סז,ב)

ואם יתן המכשף לפונה אליו את אשר לא נתן לו ה', יחשוב הפונה שלמכשף כוח שלא כפוף לה' והמאמין שיש כוח שלא כפוף לה', מאמין שיש גבול לכוחו, ואם יש גבול לכוחו יש לו גבול, ומי שיש לו גבול יש לו גוף. והמאמין שיש לבורא גוף הוא מין (6) ואמונה זו היא אכן כיבוי מאור הדת ונגרמה מהנאת דייני ימי הביניים מתורה שאין עמה מלאכה, צדק רמב"ם!

אמנם גם בתלמוד נמצאות אמונות תפלות רבות, אך הן היו נחלת ההמוןד, על כך כתב רבי מנחם מאירי (1249-1316) מגדולי מפרשי התלמוד ורמב"ם בפירושו למסכת פסחים דף קט,א, שם נאמר:

ולא יפחתו לו מארבעה: כיצד תקנו חכמים דבר שמגיעים בו לידי סכנה? והרי שנו בברייתא: לא יאכל דם שניים ולא ישתה שניים ולא יקנח שניים ולא יעשה צרכיו שניים, אמר רב נחמן אמר הפסוק (שמות יב) ליל שמורים, לילה המשומר ובא מן המזיקין. רבא אמר כוס של ברכה מצטרף לטובה ואינו מצטרף לרעה...(פסחים קט,א לפי תרגום רב עדין אבן ישראל).

ופירש רבי מנחם מאירי:

בכמה מקומות ביארנו שבאותם הזמנים היו העם נמשכים אחרי דברים המוניים כלחשים ונחשים ופעולות המוניות, וכל שלא היה בהם סרך עבודה זרה ודרכי האמורי, לא חששו בהם חכמים לעקרם, וכל שכן במה שהיה הרגילות אצלם כל כך שהיה טבעם מקבל בענין חזוק או חולשה, וכמו שהעידו בסוגיא זו דקפיד קפדינן ליה, דלא קפיד לא קפדינן ליה. וממין דברים אלו שהיו רגילים להזהר מן הזוגות, וכשתקנו חכמים ארבע כוסות שלא לגרוע ולא להוסיף מצד אותם ההבלים, הוצרכו לרוב רגילותם, לתת טעם לדבריהם, הוא שאמרו ליל שימורים...(17)

בזמן התלמוד 'היו העם נמשכים אחרי דברים המוניים', כפי שביאר מאירי בכמה מקומות, אבל האמוראים לא חששו מהם וגם אם היה אמורא בודד שאפשר להבין מדבריו שהאמין בדבר הנוגד את ההגיון, הסביר רמב"ם באיגרת גזירת הכוכבים (15) 'שאין ראוי לאדם להניח דברים של דעת, שכבר נתאמתו בראיות ויתנער מהם, ויתלה בדברי יחיד מן החכמים שאפשר שנתעלם ממנו דבר, או שיש באותן הדברים רמז...' ודבריו אלה תקיפים גם לגבי 'דברי יחידים מן החכמים בתלמוד ובמדרשות, שדבריהם מראים' שיש, כביכול, אמת בדעות מוטעות אחרות.

אבל בימי הביניים לא רק העם האמין בהבלי הכמרים, אלא ובעיקר גם מנהיגיו ומורי דרכו באמונה ראב"ד, רמב"ן, רשב"א ואחרים שהנאתם מהתורה פעלה עליהם כשוחד שגרם להם סמיות לב וטירוף דעת (כתובות קה) להאמין בהבלי כוהני עבודה זרה, ולא קבלו את דעת רמב"ם שכתב בהלכות עבודה זרה יא,יז [טז]:

ודברים האלו--כולן, דברי שקר וכזב הן; והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות, כדי שיינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל, שהן חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה: שנאמר "כי לא נחש ביעקוב, ולא קסם בישראל" (במדבר כג,כג), ונאמר "כי הגויים האלה, אשר אתה יורש אותם--אל מעוננים ואל קוסמים, ישמעו; ואתה--לא כן, נתן לך ה' אלוהיך" (דברים יח,יד).

ונמצא שההנאה מהתורה שיקעה את דייני ישראל ואת העם שבהנהגתם באמונות אליליות ובכך אכן גרמו לכיבוי מאור הדת.

אך לא רק באמונות האליליות של הכמרים דבקו הדיינים שנהנו מהתורה, גם לשחיתות ופשיעה כמו הכמרים הגיעו, כיצד?

כדי להבטיח את פרנסתם ומעמדם דאגו הכמרים לשליטה מוחלטת במאמינים, תוך רדיפת כל מי, שלדעתם, פגע בהגמונותם (18). רבני ימי הביניים למדו מהכמרים לרדוף את מי שערער את יכולתם לשלוט בהמון, כיצד?

בספר המדע פסק רמב"ם לפי חז"ל, שאסור להנות מדברי תורה ובכך שמט מתחת הדיינים את בסיס פרנסתם ואף אסר עליהם להזדקק לכשפים ולכל יתר עזרי עבודה זרה ששימשו את הרבנים לחיזוק שליטתם בהמון ולהפיק ממנו רווחים ובכך ביטל עוד מקור פרנסה מרבנים שנהגו לגבות כספים על שירותי הכשפים, הגדת עתידות ודומיהם. לכן קמו נגד רמב"ם רוב דייני אירופה בימי הביניים וכידוע מסר ר' יונה גירונדי את ספר המדע לכמרים לשורפו.

אך לא רק ספר המדע הפריע לדייני ישראל שעשו את התורה קרדום לחפור בו, אלא כל משנה תורה. והסביר פרופסור יוסף פאור שעד הופעת משנה תורה לרמב"ם, נזקקו בני הקהילה לפנות לרבם בכל שאלה הלכתית. בגלל תלותם הכמעט מחלטת ברב, יכול היה הרב לשלוט בהם ולגבות מהם את פרנסתו. אבל במשנה תורה יכול אדם בינוני למצוא תשובות על השאלות ההלכתיות היום יומיות שעד פרסום משנה תורה נזקק לפנות לרב כדי לקבל תשובה. לכן פחתה מאד תלות בני הקהילה ברב ויכולתו לדרוש מהקהילה לפרנסו. מצב זה הביא גם את דייני ישראל להשתמש בשיטות הכמרים להלחם בהולכים לפי רמב"ם.

לפי מכתב רד"ק לר' יהודה אלפכאר הרופא (19), היו ההולכים לפי משנה תורה יראי שמיים שהתפרנסו מיגיעם ועם זאת גידלו וכיבדו את התורה, עסקו בגמילות חסדים, קידשו את ה' ברבים ובכך שימשו דוגמה להזדהות לאחרים. נראה שהעוברים על איסור חז"ל לעשות את התורה קרדום לחפור בו, חששו ההולכים לפי משנה תורה בתום ויושר ישפיעו על בני קהילותיהם לנהוג לפי משנה תורה ואז יאבדו את מעמדם ופרנסתם ואולי יוגדרו לפי האמור במשנה תורה כמחללי ה', מבזי התורה ומכבי מאור הדת.לכן לא הסתפקו במסירת ספרי רמב"ם לשריפה. במכתב רבי דוד קמחי (רד"ק) לרבי יהודה בן אלפכאר הרופא, נאמר שר' יונה גירונדי פנה אל הכמרים בבקשה נפשעת:

ראו כי בני עמנו רובם מינים וכופרים, כי נפתו לדברי רבינו משה ממצרים (הכוונה לרמב"ם) אשר כתב ספרי מינות. ואתם מבערים את המינים שלכם, בערו את שלנו.(19)

בכך גרם ר' יונה גירונדי התאנויות לכל היהודים, לא רק לאלה שהלכו לפי רמב"ם ושהגיעו לשיא ראשון בגזרות 1391(21) ולשיא שני ב-1492, באינקוויזיציה וכיוון שלא רצו דייני ישראל להכיר שהם אחראים לצרות, תכפו וגברו הצרות עד ימינו כפי שיפורט בהמשך.

על דיינים לא ישרים, צעק הנביא מיכה 'כל הישרה יעקשו', וכאלה היו דייני ימי הביניים אשר סילפו את דברי רמב"ם הצודקים שלא היו נוחים להם. בחוסר יושרם אף שינו באותה תקופה את התלמוד ואת כתבי הגאונים, להתאימם לדעתם ולנוחיותם.(22)

אך לא רק בתלמוד ובכתבי הגאונים נעשו שנויים נרחבים להלום את צורכי המשנים, גם בפירוש רמב"ם למשנה וגם במשנה תורה נעשו שינויים נרחבים כדי להתאימם לדעת המשנים ראה באתר COME.TO/URI, מבוא וסדרת שנויים בתלמוד.(23)

בקייומו ובכל קורותיו מעיד עם ישראל שכדברי רמב"ם באיגרת תחית המתים, מצבו תלוי רק בעבודה ובמרי, כלומר בהתנהגותו וזה אות גדול יותר מכל אות להשגחת ה' המתמדת עלינו. החטא העיקרי שגרר חטאים נוספים במשך כל הדורות עד היום הוא הכשר דייני ישראל להנות מהתורה שגרם חילול ה', ביזוי התורה וכיבוי מאור הדת, וכל עוד לא יפסיקו דייני ישראל לעשות את התורה קרדום לחפור בו ויחלו להתפרנס מיגיעם, ימשך חילול ה', ביזוי התורה וכיבוי מאור הדת ותמשכנה הצרות ותגברנה.

אולם אם יבדקו דייני ישראל את עצמם, יגלו את חטאיהם, ישובו מהם וישיבו אותנו לעשות רצון ה' 'ויורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו', יתקיים בנו 'כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים' (ישעיהו ב,ג) ומובטח לנו שניוושע.

בפרק הבא ידונו עוד תוצאות מרות של היתר ההנאה מהתורה וכיצד לחזור לדרך האמת כפי שהורונו חז"ל, לזכות שה' יקבל את תשובתנו ויושיענו.

נספח:

רא"ש פסק (שו"ת הרא"ש נה,ט) שמי שלמד מדעי פילוסופיה לא יוכל יותר להימלט מהם ולהבין את ההלכה... לכן יעוות את ההלכה - כי ההלכה והמדע נוגדים זה את זה'. אך דווקא מפני של למד מדע, לא הבין חישוב פשוט של רמב"ם בהלכות כלאיים ו,ב, ולא את השגת ראב"ד השגויה על חישוב זה. חוסר הבנת רא"ש וראב"ד הנחשבים מגדולי הפוסקים חישוב גאומטרי פשוט, מוכיחים את הצורך בלימוד מדע, לכן ראוי לפרט במה מדבר, נאמר בהלכה:

במה דברים אמורים, בשהיה בין שפת העיגול הזה ובין שורות הגפנים שחוצה לו יותר על ארבע אמות. אבל אם היה ביניהן ארבע אמות מצומצמות או פחות, רואין את העיגול כאילו הגיע לשורה הסמוכה לו, וכאילו רוחב העיגול ארבעים אמה; ורואין כל גפן שתיפול בתוך עיגול זה של ארבעים אמה, הרי היא מתקדשת.

את דברי רמב"ם 'במה דברים אמורים, בשהיה בין שפת העיגול הזה ובין שורות הגפנים שחוצה לו יתר על ארבע אמות' לא הבין ראב"ד ותקף את רמב"ם בחוסר נימוס קיצוני:

א"א (אמר אברהם) כל מה שכתב בכאן אין לו שרש בגמרא ולא בתוספתא ולא השכל מורה וחוץ לעגול שלשים ושתים אמה למה יאסור כלל וחיי ראשי לולי כי מלאכה גדולה עשה באסיפתו דברי הגמרא והירושלמי והתוספתא הייתי מאסף עליו אסיפת זקניו וחכמיו כי שנה עלינו הלשונות והמליצות...

דברי הבלע של ראב"ד שטעה מאד בהשיגו על רמב"ם, חרו לרדב"ז. על אמירת ראב"ד 'כל מה שכתב כאן אין לו שרש בגמרא ולא בתוספתא', הגיב רדב"ז שיש 'שורש ועיקר גדול בירושלמי' לדברי רמב"ם. ועל אמירת ראב"ד 'ולא השכל מורה', הגיב רדב"ז 'ודבר שהשכל מורה הוא'. ויש להבין מדברי רדב"ז ששיכלו של ראב"ד לא היה מסוגל להורות לו זאת.

כסף משנה הזכיר את השגת הראב"ד, לא חיווה דעתו אם צדק או לא, אך ציין שרבינו שמשון ורמב"ם האריכו בפירוש משנה זו במסכת כלאיים והוסיף:

ומצאתי כתוב ששאל הרא"ש את ה"ר ישראל, שהיה חכם בחוכמות, על דברי מי יש לסמוך והשיב לו

כלשון הזה. אדוני ומורי תרב גדולתך כגודל כשרון פעולתך.עיינתי בפירוש משנת הנוטע ירק בכרם להר"מ ז"ל וראיתי כי הפליא עצה הגדיל תושיה בפירושה, אבל נראה, לפי עניות דעתי, כי האריך בה הרבה והלשון אינו מחוור כפי הצורך כי נראה סתירה בדבריו למי שאינו מעיין בהם עיון דק. אבל כולם נכוחים למבין והענין אין לנטות ממנו ימין ושמאל...

ראב"ד לא הבין את גדולת רמב"ם והעז לבקר אותו במתימטיקה ואסטרונומיה נושאים שלא למד, והרי עוד מקום בהלכות מעשר שני ח, יד בו חלק ראב"ד על חישוב רמב"ם, בהלכה נאמר:

כגון שנשאר ממנו פחות מארבעה חומשי פרוטה,

כתב רדב"ז:

וכתב הראב"ד 'נ"ל שזה שיבוש וראוי להיות שנשאר ממנו ארבעה חומשי פרוטה' ואם היה רואה מה שכתב בפירוש המשנה, לא היה משיג עליו. ע"כ לשון רדב"ז.

גם ר' משה איסרליש, המשיג הקבוע על דברי בית יוסף בשולחן ערוך, לא למד מדעים וטעה מאד בתמיכה בנוסח משובש במשנה תורה. בהלכות קריאת שמע א,יב [יא], נאמר:

ואיזה הוא זמנה ביום--מצותה שיתחיל לקרות קודם הנץ החמה, כדי שיגמור לקרות ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה; ושיעור זה, כמו עישור שעה קודם שתעלה השמש. ואם איחר, וקרא אחר שעלתה השמש--יצא ידי חובתו, שעונתה עד סוף שלוש שעות ביום למי שעבר ואיחר.

במשנה תורה 'רמב"ם לעם' שבהוצאת מוסד הרב קוק, בהערה ח נכתב:

...וכדאי להעיר שגירסת דפוס שוינצינו היא "כמו שעור שעה קודם שתעלה

השמש". והרמ"א בטור או"ח סימן נח, תומך בגירסא זו ואומר: שכל היודע מעט בחכמת התכונה, יודע ששיעור הנץ החמה שהוא תחילת זריחת השמש עד שיעלה כל גוף השמש הוא כשיעור שעה מלאה".

אך זו טעות בולטת, הסתכלות פשוטה מוכיחה שהזמן מהנץ החמה עד שיעלה כל גוף השמש הוא כ2- דקות ואכן זוית ראיית גלגל השמש היא כחצי מעלה שאותו סובב כדור הארץ בכשתי דקות. מכאן שהנוסח הנכון במשנה תורה הוא 'כעישור שעה', לא 'כשיעור שעה' .

רבי משה בן נחמן (רמב"ן) שנחשב אחד מגדולי חכמי ימי הביניים, לא למד מדעים כי לדעתו ניתן ללומדם מהתורה בלבד, ועל כך כתב בפירושו לבראשית א,א:

...והכל נכתב בתורה בפירוש או ברמז...ושלמה המלך, שנתן לו אלקים החכמה והמדע הכל מן התורה היה לו וממנה למד עד סוף כל התולדות ואפילו כוחות העשבים וסגולתם...(13)

לא פלא שהאמין בכשפים, באסטרולוגיה, בהגדת עתידות לפי מעוף ציפורים שבכולם אין ממש ראה (9א).

רבי שלמה בן אדרת (רישב"א) התנגד ללמוד מדעים, בטענה שהתורה והמדע מנוגדים ביסודם זה לזה, (שאלות ותשובות הרישב"א (דימיטרובסקי) חלק א, עמ' 296-297).

לעומתם חז"ל, מביא דברם רמב"ם, מהר"ל ואחרים הדגישו שלימוד מדעים חיוני לכל המבקש להבין את התורה בכלל, ואת מדעי האלוהות בפרט.

הגאון מוילנה בקש את הדיין משקלאו לתרגם את ספר הגאומטריה של אויקלד לעברית. בהקדמה לתרגומו, מביא הדיין משקלאו את דברי הגאון:

כל שחסרה לו יד אחת בחוכמת העולם, חסרות לו מאה ידות בתורה.

וכך כתב רבי אליעזר כ"ץ בספרו 'החת"ם סופר, רבי משה סופר חייו ויצירתו' (מוסד הרב קוק):

החת"ס שבח את הספר 'מוסדות תבל' מאת דוד בן מאיר הכהן פריזנהויזן בו מעלה המחבר תכנית לייסד בית מדרש לרבנים בו תינתן, נוסף על חינוך תורני מעמיק, גם הוראה בכל ענפי המתימטיקה, פיסיקה כימיה, היסטוריה, מוסיקה, אסטרונומיה, גיאוגרפיה, חוכמת הדרוש ושפות...

המתנגדים למדעי חול לא שמו ליבם לכך כי רבם (החת"ס) ידע גרמנית, צרפתית, אנאטומיה מתימטיקה, פילוסופיה ומקצועות חילונים אחרים, וכי הוא העסיק את אנטון שמידט בהוראת מקצועות מדע אלה לבניו.

והדגיש חת"ס את חשיבות לימוד מדעים להבנת התורה וכך כתב:

כי כל החוכמות הן רקחות...לתורה והם פתחים ושערים לה. ומי שאין לו ידיעה בנתוח לא ידע הלכות טריפות על בוריה, וחכמת השיעור וגימטרי' לעירובין וסוכה וחלוקת הארץ וכדומה...

בדורנו כתב האסטרונום המפורסם Carl Sagan, ספר חשוב שתורגם לעברית ושמו:

'העולם אחוז השידים, המדע כנר בעלטה'

הדן באמונות ההבל של ימי הביניים ושל ימינו והעלה על נס את רמב"ם שעמד בודד נגד אמונות השווא בזמנו.

(1) הרי ליקוט פסוקים מפרק ט בנחמיה וקטע מהתלמוד הבבלי במסכת מכות דףכד,ב.

אתה הוא ה' הא-לוהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים; ושמת שמו אברהם. ומצאת את לבבו נאמן לפניך וכרות עימו הברית לתת את ארץ הכנעני החיתי האמורי והפריזי והיבוסי והגרגשי, לתת לזרעו; ותקם את דבריך כי צדיק אתה. ועל הר סיניי' ירדת ודבר עימהם משמיים; ותיתן להם משפטים ישרים ותורות אמת, חוקים ומצוות טובים. ואת שבת קודשך הודעת להם ומצוות וחוקים ותורה, ציווית להם ביד משה עבדך. ולחם משמיים נתת להם לרעבם ומים מסלע הוצאת להם לצמאם; ותאמר להם לבוא לרשת את הארץ אשר נשאת את ידך לתת להם... ותיתן להם ממלכות ועממים ותחלקם לפיאה;ויירשו את ארץ סיחון ואת ארץ מלך חשבון ואת ארץ עוג מלך הבשן. ובניהם הרבית ככוכבי השמיים; ותביאם אל הארץ אשר אמרת לאבותיהם לבוא לרשת.ויבואו הבנים ויירשו את הארץ, ותכנע לפניהם את יושבי הארץ הכנענים ותיתנם בידם; ואת מלכיהם ואת עממי הארץ לעשות בהם כרצונם. וילכדו ערים בצורות ואדמה שמנה ויירשו בתים מלאים כל טוב בורות חצובים כרמים וזיתים ועץ מאכל, לרוב; ויאכלו וישבעו וישמינו ויתעדנו בטובך הגדול.וימרו וימרדו בך וישליכו את תורתך אחרי גום ואת נביאיך הרגו אשר העידו בם להשיבם אליך ויעשו נאצות גדולות. ותתנם ביד צריהם ויצרו להם ובעת צרתם יצעקו אליך ואתה משמים תשמע וכרחמיך הרבים תתן להם מושיעים ויושיעום מיד צריהם. וכנוח להם ישובו לעשות רע לפניך ותעזבם ביד אויביהם וירדו בהם וישובו ויזעקוך ואתה משמים תשמע ותצילם כרחמיך רבות עיתים. ותעד בהם להשיבם אל תורתך, והמה הזידו ולא שמעו למצוותיך ובמשפטיך חטאו בם, אשר יעשה אדם, וחיה בהם; וייתנו כתף סוררת ועורפם הקשו ולא שמעו... ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו... הנה אנחנו היום, עבדים; והארץ אשר נתת לאבותינו, לאכול את פרייה ואת טובה--הנה אנחנו עבדים, עליה.

בעשותינו רצון ה', בא עלינו 'כל הדבר הטוב', אך בסורנו מאחרי ה' בא עלינו גם 'כל הדבר הרע'. קיום כל הטוב וכל הרע בדיקנות מופתית, מבטיח שבשובנו מדרכנו הרעה ישוב ה' וירחמנו. ועל בטחון זה מבוסס הספור הבא התלמוד:

פעם אחת היו (רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא) עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים?

אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א) והזר הקרב יומת, ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?! אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב (ישעיהו ח) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו. וכי מה ענין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני, אלא תלה הכתובנבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה: באוריה כתיב (מיכה ג): לכן בגללכם ציון שדה תחרש [וגו'] בזכריה כתיב (זכריה ח): עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה, הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה, בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו: (תלמוד בבלי מכות דף כד,ב).

(2) הקטע הבא הוא מתוך איגרת תחיית המתים לרמב"ם. כיוון שלשון המתרגם מערבית וקשה להבינה, לכן קרבתיה לעברית של ימינו:

ויש משמעות רבה לעובדה שעשיית רצון ה' מאפשרת חיים טובים בעולם בעוד שהמריית רצונו הורסת אותם. וכבר נזכר בתורה שעובדה זו היא מופת קיים בכל הדורות, רצוני לומר שטוב לעם ישראל בעשותו רצון ה', ורע לובהמרותו את רצון ה'. על כך נאמר 'והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד

עולם'. ומפני זה אמרו חז"ל 'אין מזל לישראל', התכוונו לאמר שהטוב המגיע לעם ישראל או הרע הפוקד אותו, אינם מקריים, אלא תלויים בעשיית רצון ה', או בהמריית רצונו וזה אות גדול יותר מכל אות'...ולענין זה עצמו כיוון גם כן באומרו ביחוד האומה: "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים וכו', ואתכם לקח ה'", רצונו לאמר, שעניניהם אינם נוהגים כעניני שאר אומות העולם, אלא ייחדם בזה המופת הגדול שיהיו פעולותיהם תמיד נקשרות בהתנהגות תקינה או בהתנהגות נפסדת.

(3) כמה מאות שנים אחר רמב"ם כתב רבי יעקב עמדין בהקדמה לסידורו בית יעקב:

ומי העיוור שאינו רואה קישור עולם התחתון בעליון הסומך ומעמיד, ועיני השגחתו עליהם תמיד,...אנחנו האומה הגולה, שה פזורה, אחרי כל מה שעבר עלינו מהצרות והתמורות אלפים מהשנים, ואין אומה בעולם נרדפת כמונו. מה רבים צרינו, מה עצמו נשאו ראש הקמים עלינו מנעורינו להשמידנו, לעקרנו לשרשנו...רבות צררונו גם לא יכלו לנו לאבדנו לכלותנו. כל האומות הקדומות אבד זכרם...ואנו הדבקים בה' כולנו חיים היום...מה יענהפילוסוף חריף? היד המקרה עשתה כל אלה? חי נפשי כי בהתבונני בנפלאות אלה, גדלו אצלי יותר מכל נסים ונפלאות שעשה הש"י לאבותינו במצרים ובמדבר ובא"י, וכל מה שארך הגלות יותר, נתאמת הנס יותר ונודע תקפו וגבורתו...

(4) להכרזה שה' אחד, מספיק לכתוב:

שמע ישראל ה' אחד

לכאורה אין צורך בשתי המלים "א-לוהינו ה'". ואכן הקתולים התבססו על שתי המלים הנוספות, כאישור לאמונת השילוש. על כך כתב רמב"ם בפתח אגרת תחית המתים(4):

כאשר כוון אדון הנביאים להודיענו בדבר ה' יתברך, שהוא אחד ואין שני לו, ולהסיר מנפשותינו הדעות הנפסדות אשר האמינום המישניים, אמר, מבאר לזאת הפינה, 'שמע ישראל יי אלוהינו יי אחד'. והביאו ראיה מזה הפסוק על האל שהוא שלושה, ואמרו: אמר ה' ואמר אלהינו ואמר ה' הרי שלושה שמות. ואמר אח"כ 'אחד' ראיה שהם שלושה והשלושה אחד, וחלילה לאל!

ובכן, לכאורה, לא רק אין צורך במלים 'ה' אלוהינו', אלא שבגללן יש מקום להבין את הפסוק בניגוד גמור לייעודו, אך להפך! שתי המלים חשובות להוכחה שה' אחד, ורק מי שרוצה לטעות, יטעה! וכך יש להבין את הפסוק:

שמע ישראל (דע, קבל והבן ש-) י-ה-ו-ה (שהוא) אלוהינו (שהרי קיים לנו את כל הבטחותיו בדיוק מופתי ומכאן ש) י-ה-ו-ה (בעל כוח אין סופי, היה, הווה ויהיה כי רק בעל כוח אין סוף יכול לקיים כל מה שהבטיח בדיוק מופתי ולכוח אין סופי אין גבול והוא בהכרח) אחד, ראה דיון נרחב בנושא ב-שמע ישראל.

(5) כאשר אנו מתקשים להבין את אשר נראה לנו כחוסר צדק בעולם, נזכר את דברי קוהלת ה,ז:

אם עושק רש וגזל משפט וצדק, תראה במדינה--אל תתמה על החפץ: כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם.

ואת דברי ירמיהו יב,א:

צדיק אתה ה' כי אריב אליך, אך משפטים אדבר אותך, מדוע דרך רשעים צלחה, שלו כל בוגדי בגד.

ואת דברי רמב"ם בפירוש המשנה בברכות ט, ז:

...כי נצא מזה לשאלת השכר והעונש ואל תבקש ממני בענין שאנחנו עכשו בו, זולתי ביאור הדברים בלבד, כלומר פשט הדברים, לפי שיש סתירות הרבה במקראות וכן במאמרי חכמים. אבל העיקר הוא שהקב"ה גומל לצדיקים ומעניש את הרשעים, וכל זה בצדק, שכן העיד על עצמו שהכל בצדק: 'כי כל דרכיו משפט'(*). ונקודת הצדק בזה אין כוח באדם להשיגה, כמו שאין בכח השכל האנושי להשיג היקף ידיעתו יתעלה, וכבר הודיענו יתעלה שאין בכח תבונתנו להשיג חכמתו וצדקו בכל שעשה ויעשה, והוא אמרו: 'כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם' (ישעיהו נה,ט). לכן סמוך על העיקר הזה ואל תטריד עצמך לחקור בענין זה, לפי שכל מי שחקר בענין זה מאנשי אמונתנו וזולתם לא השיג גדולות, אלא נשאר כמו שאומרים עליהם השלום צלל במים אדירים והעלה חרס בידו. ואם תראה בענין זה איזה דמיון והרצאת דבר מה שנדמה כראיה ואינו כן אם תיטיב להתבונן...וכו'.

(*) הצור תמים פועלו, כי כל דרכיו משפט: אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא. (דברים לב,ד)

(6) חמישה הן הנקראין מינים... והאומר שיש שם ריבון אחד, אלא שהוא גוף ובעל תמונה... כל אחד מחמישה אלו מין' (הלכות תשובה ג,טו).

(7) בפירוש משנה ו בפרק ד במסכת בכורות מסביר רמב"ם את המושג 'פועל בטל':

ואמרו כפועל בטל של אותה מלאכה ואני אבאר לשון זה וענינו, כי שמעתי בו הרבה דברים בלתי מספיקים ואף אינם מביאים אל המטרה כלל, והוא, כגון שהיה האדם בעל יכולת באומנותו ומומחה בה מכניס ביומו סכום מרובה, הרי לא נאמר יתן לו שעור מה שבטל אדם זה, אלא רואים מלאכה זו על הרוב, ונאמר כמה עשוי אדם להכניס במלאכה זו ביום אחד, וזהו ענין אמרם באותה מלאכה. אבל ענין בטל של אותה מלאכה, הרי הוא תלוי ביגיעה שיש באותה המלאכה או המנוחה, לפי שיש מלאכות שיש בהן יגיעה רבה כעבודת הברזל וכריית המחצבות, ואם תנתן הברירה לאדם בין שיעשה אותה העבודה המיגעת או ינוח כל היום, בודאי שיעדיף את המנוחה ואף על פי שיקבל סכום קטן (על היגיעה ויקבל הסכום הידוע)* הרבה יותר**. אבל המלאכות הקלות אשר עושיהן כבטל, כגון השולחני שהוא פורט ומקבל שכר וכיוצא בו, לא יהא בין הבטל והמתעסק בה הבדל גדול, שאם היה מגיע לנפח דרך משל, שתי מעין והיה החכם הזה נפח ובטלו ממלאכתו יום, בהוראותיו ודיניו, הרי זה משלם לו חצי מעה, כי אע"פ שבטלו הרי נח מעמל רב, ואם היה שולחני הרי משלם לו מעה ומחצה דרך משל, לפי שהוא בטלו מדבר שלא היה לו בו טורח. והבן ענין זה כי נפלא הוא ונכון.

* הסגרתי מלים שאין להן מובן. ** הוספתי מלים אלה לפי הענין, א. לוי.

לפי זה גם רב המלמד תורה שבע"פ וקיבל רק דמי פועל שבטל מאותה מלאכה שהרב מתפרנס ממנה, נחשב שלימד בחינם, אלא שיש גורם חשוב נוסף והוא שיהיה ניכר שהשכר שמקבל המורה על הוראת תורה שבע"פ, הוא אכן שכר הבטלה מעבודתו שבטל ממנה ולא יותר כמפורש לגבי דיינים, שאף הם חייבים לדון בחינם.

(8) על אמונות תפלות הרווחות בעם, כתב רמב"ם בפירוש המשנה בע"ז:

... אני יודע שרוב בני האדם ואולי אפילו כולם נפתים אחריהם פתיות גדולה מאד ובדברים רבים ממיניהם, וחושבים שהם דברים אמיתיים, ואין הדבר כן, ואפילו טובים וחסידים מאנשי תורתינו חושבים שהם דברים נכונים אלא שהם אסורים מטעם התורה בלבד, ואינם יודעים שהם דברים בטלים ושיקריים והזהירה התורה עליהם כדרך שהזהירה על השקר. והם דברים שנעשה להם פרסום רב אצל העמים, והיסוד לכך הם "אלצאבה" והם אנשים אשר רחק אברהם אבינו מהם וחלק על דעותיהם הנפסדות במה שנתן ה' בלבו מן החכמה.והיו מכבדים את הכוכבים ומיחסים להם פעולות לא להם, והם שיסדו את משפטי הכוכבים והכשפים והלחשים והורדת הרוחות והשיחות עם הכוכבים והשדים והאוב והנחש והידעוני לכל מיניהם, ודרישה אל המתים והרבה מן הענינים האלה אשר שלפה תורת האמת חרבה עליהם וכרתה אותם והם שורש עבודה זרה וענפיה. והוא השקר הראשון משפטי המזלות אשר מתברר במדעי הטבע בטול הנחותיהם ...

גם האמונה בגילגול נשמות הגיעה ליהודים מעמים נוכרים, ונפוצה ביהדות מזה מאות שנים, והיא חלק נכבד בקבלה. על אמונה זו כתב ר' סעדיה גאון בספרו 'הנבחר באמונות ובדעות' (בתרגום קאפח בעמוד ריד):

והנני אומר כי אנשים ממי שנקראים יהודים מצאתים מאמינים בגלגול וקורים אותו ההיעתקות, וענינו, לדעתם, רוח ראובן תהיה בשמעון, ואחר כך בלוי, ואחר כך ביהודה. ומהם או רובם סוברים שיש שתהיה רוח האדם בבהמה ורוח בהמה באדם, ודברים רבים מן ההזיות האלה.

וברור שאין מקום לאמונות שוא אלה בתוכנו, זו אחת מאמונות תפלות רבות, שנפוצות גם בין 'אנשים ממי שנקראים יהודים' שומרי מצוות.

(9) הרי קטע ממכתב רמב"ן לרבני צרפת בו הוכיחם רצונם לגנוז את ספר המדע שכתב בו רמב"ם ש המאמין שיש לקב"ה גוף הוא מין(7):

ואחרים, שמעתי, אומרים שאתם תופשים על "ספר המדע" באומרו: "שאין למעלה צורה ותבנית". ולמה רבותינו תפשתם עליו בזה הדבר? הרי כל הגאונים בחיבוריהם, וכל חכמינו הקדמונים בפיוטיהם בספרד - הכל יחשבו את הנוטה מזה כהולך אחר ההבל. סוף דבר הכל נשמע, כי על זאת האמונה אומתנו אומנה. גם לחכמי צרפת מצאתי אשר כתוב כן בחיבוריהם. וכן ראיתי בחיבור הרב החסיד ר' אליעזר מגרמיזא ז"ל בשער "יסוד האיחוד והאמונה" שכתב שם:

"יוצר הכל אין לו פנים ואחור וגובה וכו' ומה שכתוב בקרא ענינים גשמיים, לא נכתבו כי אם להבין לבני אדם. וכבר הזהירנו שלא נחשוב עליו דמות וצורה, שכן כתוב: "ונשמרתם מאד לנפשותיכם, כי לא ראיתם כל תמונה..." וכל הסובר על הבורא שיש לו צלם, דמות ואיברין - אין לו אלוה כלל. על כן אני אומר: שהמאמין באלהים יבין כי כמו שאין אברים לנשמה שיצאה מכסא כבודו, כך אין לבורא גוף ודמות כלל...וידוע תדעו כי לא ישמעו הקהילות בגזירתכם לגנוז ספרי הרב הגדול...והפורש מהם כפורש מחייו...ומה יאמרו ל"ספר המדע"? המכתב מכתב אלהים הוא: מפתח לספרי הרב בתלמוד ומבוא לכל חיבוריו; מלמד לתלמידים כבוד ומורא בהלכות תלמוד תורה; יורה חטאים בהלכות "תשובה" בלי קושיות והוויות, מפיק מרגליות וכו'.

ע"כ ממכתב הרמב"ן לרבני צרפת.

(9א) בפירושו לדברים יח,ט-יג, חלק רמב"ן על פשט הכתוב ועל כל המפרשים. נאמר בתורה:

לא יימצא בך מעביר בנו ובתו באש, קוסם קסמים, מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב ויידעוני ודורש אל המתים. כי תועבת ה', כל עושה אלה ובגלל התועבות האלה, ה' א-לוהיך מוריש אותם מפניך. תמים תהיה עם ה' א-לוהיך. (דברים יח,י-יג)

ופירש רמב"ן כך:

...המעונן והמכשף אינם תועבה ולא הוריש הכנענים בעבורם, כי כל בני אדם יתאוו לדעת עתידות למו...

פירוש זה נוגד את פשט הכתוב, את דעת כל יתר המפרשים את דברי חז"ל בתלמוד הירושלמי בסוטה דף מו,א ובבבלי בסוטה דף מח,א במשנה, ובעוד מקומות בהם נאמר:

וחכמים אומרים הזנות והכשפים כילו את הכל'.(בבלי, סוטה מז,ב)

לפי פירושו הכשיר רמב"ן מעונן ומכשף מהתורה! לו ביקש רמב"ן לדעת את האמת בלא רצון להטעות את עצמו לנוחיותו לא היה כותב להצדיק את הכשרת הכשפים 'כי המעונן והמכשף אינם תועבה ולא הוריש הכנענים בעבורם, כי כל בני אדם יתאוו לדעת עתידות למו...'. וכי מפני שאדם מתאווה לאיסור מותר להכשיר את האיסור? לו למד מדעים, היה יכול להבחין בין המציאות להטעיות המכשפים ומגידי העתידות ולא היה קובע דברים בלתי סבירים לחלוטין שאם רואים בשתן של כלב כלבלבים קטנים, הוא חולה כלבת! ולא היה מתפתל להוכיח שלבתולה בוגרת יש טענת דמים ולא טענת פתח פתוח מפני שידוע שאין לה טענת דמים אלא טענת פתח פתוח אף לא יתכן שהוא לא ידע זאת. ולא היה תומך בדעת בעל הלכות גדולות שנר חנוכה ומקרא מגילה הן מצוות עשה מהתורה, כי זה בניגוד גם להגיון הרגיל וגם להגיון ההלכתי!

רמב"ן האמין גם באסטרולוגיה וחלק על רמב"ם ששלל אותה כהבל וכעיקר עבודה זרה (14) והתעלם מהאמור בתורה, בדברי חז"ל ובדברי רמב"ם איסור עבודת כוכבים, ואף השתמש בדמויות אסטרולגיות לטיפול: בדמות מזל אריה לרפוי כליה ימנית ובדמות מזל בתולה לרפוי כליה שמאלית. על כך מדווח בתשובות ר' שלמה אבן אדרת (רישב"א, חלק א, סעיף 167 בסופו). בכך עבר רמב"ן ביד רמה על איסור שימוש בעזרי עבודה זרה ומוכח מכך שלא הבין שאין כל יכולת ריפוי בדמויות האסטרולוגיות כמו בכל עבודה זרה.

רמב"ן האמין באמונת ההבל שיש ממש בהגדת עתידות לפי מעוף הציפור וטען נגד רמב"ם:

... ורבים (הכוונה לרמב"ם) יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה, ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים ורבותינו גם יודו בהם כמו שאמרו בשמות רבה כי עוף השמים יוליך את הקול...

בספרו של השופט יעקב בזק 'למעלה מן החושים', בעמ' 64, מובא סיפור מספרו של יוספוס [90א'], על 'יכולת' זו, הממחיש כיצד עדות השכל מבטלת אמונות חסרות בסיס במציאות, המסתמכות כביכול 'על דברים יתפרסמו לעיני כל', כפי שטען רמב"ן שהאמין ביכולת זו נגד רמב"ם, נאמר שם:

"ואני אעתיק פה הדברים אשר סיפר (הקטיוס איש אבדירה, חכם וגדול בכשרון המעשה, שעלה לגדולה בחיי אלכסנדר הגדול) על מעשי אחד היהודים במסע המלחמה שראה בעיניו, ואלה הם:

"כאשר ירדתי אל הים האדום (ים סוף) יצאו אתנו רוכבים לשלחנו, וביניהם נמצא גם איש יהודי ושמו משולם. והוא אמיץ-לב וכביר כוח, וכל היוונים והלועזים אשר אתנו הודו, כי הוא הטוב שבכל רובי קשת.

ולעת אשר נמצאו האנשים הרבים האלה במסע, הביט מנחש אחד במעוף הצפורים וציווה את כל הנוסעים לעמוד על מקומם. והאיש הזה (משולם), שאל אותם למה הם מתמהמהים. וכאשר הראה לו המנחש את הצפור ואמר כי הכל חייבים לעמוד כל העת אשר לא תמוש ממקומה, ואם תפרח הצפור ותשוב על עבר פניה, עליהם ללכת לפנים, ואולם אם תעוף לאחור - גם עליהם לשוב לאחור. לא ענה האיש (משולם) דבר, רק הוציא את קשתו ודרך אותה וקלע אל הצפור והמיתה. המנחש ועוד אנשים רבים קצפו עליו מאוד וקללוהו, אך הוא קרא אליהם למה תהלו אומללים? ואחר זאת לקח את הצפור בידו ואמר: הן הצפור הזאת לא ידעה כי עליה להציל את נפשה, ואיך תעוץ לנו עצה נכונה בדבר מסענו? הן אילו יכלה לדעת עתידות לא באה אל המקום הזה ביראתה את משולם היהודי, פן יורה חץ וימיתנה!"

יש מעט מאד אנשים כמו אותו משולם שיודעים לדחות הטעייה בשכלם הישר. והרי עוד ספור: לאבא מרי זצ"ל, הציעה מגדת עתידות להגיד את עתידו. הוא הסכים, אך בתנאי שתאמר לו מה עשה ביום שקדם לבואה. נוכח בקשה צנועה זו, הסתובבה מגדת העתידות על עקבה והלכה לדרכה.

(10) ומפרש רמב"ם (לפי תרגום ר' קאפח):

כבר חשבתי שלא לדבר בצוואה זו מפני שהיא ברורה, וגם מפני שאני יודע שדברי בה לא ימצאו חן בעיני רוב גדולי התורה ואולי אף כולם. אבל אומר ולא אשים לב למי שקדם ולא לנמצאים. דע שזה שאמר, אל תעשה את התורה קרדום לחפור בה, כלומר אל תחשבה כלי לפרנסה, ופירש ואמר שכל הנהנה בעולם הזה בכבוד התורה הרי זה הכרית נפשו מחיי העולם הבא. והתעוורו בני אדם בלשון הזה הברור והשליכוהו אחרי גיום, ונתלו בפשטים שאינם מבינים אותם, ואני אבארם, וקבעו לעצמם זכויות על היחידים ועל הקהילות, ועשו את השררות התורתיות חוקי מוכסים, והשגו את בני אדם, בהטעייה מוחלטת, שזו חובה ושצריך לעזור לחכמים ולתלמידים ולאנשים המתעסקים בתורה ותורתם אומנותם. וכל זה טעות שאין לה יסוד בתורה ולא רגלים להשען עליהם כלל. כי כאשר נתבונן בהתנהגות החכמים ז"ל, לא נמצא להם שגבו מבני אדם ולא קבצו נדבות לישיבות המרוממות המכובדות ולא לראשי גלויות ולא לדיינין ולא למרביצי תורה ולא לאחד מן הממונין ולא לשאר אדם, אלא מצאנו את כולם יש מהם שהיה מצבו דחוק בתכלית ויש שהיה עשיר גדול בתכלית, וחלילה לי מה' לומר שהם לא היו מתנדבים ולא נותנים צדקה, אלא אותו שמצבו דחוק אלו פשט ידו לקבל היו ממלאים לו את מקומו זהב ומרגליות, אבל לא עשה כן, אלא נתעסק במלאכה שיתפרנס ממנה אם ברווח ואם בדוחק, והיה בז למה שבידי בני אדם, כיון שהתורה מנעתו מכך.וכבר ידעת כי הלל הזקן היה חוטב עצים במקצועו, ולומד לפני שמעיה ואבטליון והוא בתכלית העניות, ומעלתו ידועה, ותלמידיו הם אשר נמשלו במשה ויהושע, וקטן שבתלמידיו רבן יוחנן בן זכאי, ולא יסתפק בן דעת שאלו הוא הסכים לבני אדם להטיב לו, כי אז לא היו מניחין לו לחטוב עצים. וחנניה בן דוסא אשר מכריזין עליו: כל העולם כולו אינו נזון אלא בשביל חנניה בני, וחנניה בני דיו בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, ולא בקש מבני אדם. וקרנא דיין בכל ארץ ישראל והוא היה שואב מים, וכשהיו בעלי הדין באין לפניו, אומר להם: או שתתנו לי מי שישאב במקומי בזמן שאני עסוק עמכם, או שתנו לי כדי מה שאני בטל מעבודתי, ואדון לכם. ולא היו ישראל שהיו בדורם של אלה וזולתם לא אכזרים ולא בלתי גומלי חסדים.ולא מצאנו חכם מן החכמים שמצבם דחוק, מגנה אנשי דורו על שלא הטיבו לו.חלילה להם, אלא הם עצמם היו חסידים מאמיני האמת לשם האמת, מאמינים בה' ובתורת משה רבינו אשר בה ישיג האדם עולם הבא, ולא התירו לעצמם את זה, והיו רואים בכך חילול ה' בעיני ההמון, שיחשבו שהתורה מלאכה ככל המלאכות שמתפרנסים בהן ותזדלזל בעיניהם, ויהיה העושה כן 'דבר ה' בזה'. וטעו אלה המכחישים את האמת ואת הלשונות האלו הברורים ולוקחין ממון בני אדם ברצונם או בעל כרחם במעשיות שמצאו בתלמוד על בני אדם בעלי מומין בגופם או זקנים באים בימים עד שאינם יכולים לעשות מלאכה ואין להם דרך אלא לקבל. ומה יעשו? הימותו? זה לא חייבה תורה. ואתה תמצא המעשה אשר הביאו ממנו ראייה באמרו: 'היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה' בבעל מום, לא יוכל לעשות מלאכה. אבל עם היכולת, לא המציאה התורה דרך בזה. רב יוסף עליו השלום היה נושא עצים ואומר: 'גדולה מלאכה שמחממת את בעליה', רצונו לאמר שבעת יגיעת איבריו במשא העץ הכבד היה מתחמם גופו בלא ספק והיה משבח זה ושמח בו והיה לבו טוב במתנת חלקו בגלל מה שהיה אצלו ממעלת ההסתפקות. וכבר שמעתים הנפתים נתלים באמרם: 'הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושלא להנות על יהנה כשמואל הרמתי'.וזה אינו דומה לזה כלל, ואמנם זה אצלי סילוף ממי שהביא ראייה ממנו, הואיל והוא מבואר ואין בו מקום לטעות. כי אלישע לא היה מקבל ממון מבני אדם, כל שכן שלא היה מטיל עליהם ומחייבם בחוקים, חלילה לה' מזה, ואמנם היה מקבל הכבוד בלבד, כגון שיארחו איש אחד, והוא בדרך נוסע, וילון אצלו ויאכל אצלו בלילה ההוא או ביום וילך לעסקיו. ושמואל לא היה נכנס בבית איש ולא אוכל ממזונו*. ובכגון זה אמרו חכמים שתלמיד חכמים אם רצה להידמות לזה עד שלא יכנס אצל איש, יש לו לעשות כן וכמו כן אם רצה להתארח אצל איש בהכרח נסיעה או כיוצא בזה, יש לו לעשות כן. לפי שכבר הזהירו מן האכילה ללא הכרח ואמרו: 'כל תלמיד חכמים המרבה סעודותיו בכל מקום סוף מחריב את ביתו ומאלמן את אשתו ומייתם את גוזליו ותלמודו משתכח ממנו ומחלוקות רבות באות עליו ודבריו אינם נשמעים ומחלל שם שמים ושם רבו ושם אביו וגורם שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות', ואמרו: 'כל סעודה שאינה שלמצוה אסור לתלמיד חכמים להנות ממנה'...

הארכתי בציטוט זה מחמת חשיבותו ולא השלמתיו. חשוב ללומדו במלואו בפרוש רמב"ם למשנה באבות ד,ה. וזו דעת התורה וחז"ל על קבלת שוחד, הנאה אסורה דינה כשוחד.

(11) נאמר בתלמוד הבבלי במסכת בקידושין כ,א 'כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו' אולם נראה שכוונת מהר"ל שרב, או דיין הצריך לאחרים לפרנסתו, לא קנה אדון לעצמו, אלא תמורת הלחם שקיבל, מכר את עצמו לעבד לנותן לחמו.

(12) על הפסוק בשמואל א ח,ג

ולא הלכו בניו בדרכיו וייטו אחרי הבצע ויקחו שוחד ויטו משפט

אמרו חז"ל בתלמוד הבבלי במסכת שבת דף נו,א:

כאשר זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו, בדרכיו הוא דלא הלכו, מיחטא נמי לא חטאו, אלא מה אני מקיים 'ויטו אחרי הבצע'? שלא עשו כמעשה אביהם שהיה שמואל הצדיק מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם שנאמר (שמואל א ז) והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל והם לא עשו כן, אלא ישבו בעריהם כדי להרבות שכר לחזניהן ולסופריהן. כתנאי, ויטו אחרי הבצע, ר' מאיר אומר חלקם שאלו בפיהם, רבי יהודה אומר מלאי הטילו על בעלי בתים, ר' עקיבא אומר קופה יתירה של מעשר נטלו בזרוע, ר' יוסי אומר מתנות נטלו בזרוע.

'כדי להרבות שכר לחזניהן וסופריהן' בימינו שמעתי על העברת בשר בארצות הברית מעיר לעיר, במקום בדרך הקצרה ביותר, בדרך עקלקלה כדי לתת פרנסה לאנשים שיתיזו מים על הבשר בתחנות שבדרך כדי שלא יאסר.

מלאי הטילו על בעלי בתים, מעין זה שעשו דייני ימי הביניים שהטילו את פרנסתם על הציבור וכן עשו בימי מהר"ל.

ועוד נאמר בתלמוד:

דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב (משלי כט) מלך במשפט יעמיד ארץ ואיש תרומות יהרסנה? אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום, יעמיד ארץ ואם דומה לכהן שמחזר על הגרנות יהרסנה. (כתובות קו).

(13) ...כל הנאמר בנבואה ממעשה מרכבה ומעשה בראשית והמקובל בהם לחכמים עם תולדות ארבע הכוחות שבתחתונים, כח המחצבים וכח צמחי האדמה ונפש התנועה ונפש המדבר, בכולם נאמר למשה רבנו בריאתם ומהותם וכוחותם ומעשיהם ואפיסת הנפסדים מהם, והכל נכתב בתורה בפירוש או ברמז...ושלמה המלך, שנתן לו אלקים החכמה והמדע הכל מן התורה היה לו וממנה למד עד סוף כל התולדות ואפילו כוחות העשבים וסגולתם...

(14) האמונה בכשפים, או באסטרולוגיה, או בכל כוח אחר שאינו כפוף לבורא מכחשת פמליא של מעלה. כי אחדות ה' משמעה ש'אין עוד מלבדו' ואם מאמין אדם שיש כוחות כשפים חוץ מכוח ה', הרי הוא מכחיש את אמונתו ש'אין עוד מלבדו'.

הכשפים המפורסמים בימי הביניים היו הנגרומונסייה (הוא הקסם השחור), אבל בימינו רואים אנו 'נפלאות' קוסמים הרבה יותר מרשימות ממה שידעו הקוסמים לעשות בימי הביניים, למשל לעבור דרך חומת סין, או להעלים קרון של רכבת. אולם קוסמים ישרים ואיגוד הקוסמים האמריקאי מדגישים שכל הנפלאות שעושים הקוסמים, אינן אלא אחיזת עיניים.

בעתון המדעי המכובד Scientific American כתב James Randi, קוסם מומחה ומרצה בנושאים אלה, מאמר בשם A Skeptically Inquiring Mind בו הוא טוען וגם מוכיח שכל הקסמים הם אחיזת עינים ובחירי הקוסמים בעולם וגם אגודת הקוסמים האמריקאית, מסכימים עמו. הוא התיחס בבטול לאורי גלר 'מכופף הכפות', המתימר להיות בעל כוחות על אנושיים. אורי גלר תבע את James Randi לדין, אולם חוייב במשפט לשלם לו 150.000 דולר!

(15) על האסטרולוגיה שהאמינו בה דייני ימי הביניים ורוב הרבנים מאמינים בה בימינו, כתב רמב"ם באיגרתו בנדון לחכמי מונפליה הסביר זאת והדגיש איך להתיחס לדברי אמורא יחיד הנוגדים את ההגיון:

...כל דברי החוזים בכוכבים שקר הם אצל כל בעלי המדע. ואני יודע שאפשר שתחפשו ותמצאו דברי יחידים מן החכמים בתלמוד ובמדרשות, שדבריהם מראים שבשעת תולדתו של אדם יגרמו לו הכוכבים כך וכך. אל יקשה זה בעיניכם...אין ראוי לאדם להניח דברים של דעת, שכבר נתאמתו בראיות, ויתנער מהם, ויתלה בדברי יחיד מן החכמים שאפשר שנתעלם ממנו דבר, או שיש באותן הדברים רמז... (איגרת גזירת הכוכבים באגרות רמב"ם ב תפח, שילת, הוצאת מעליות).

דברי רמב"ם הנ"ל נכונים גם לגבי דברי יחידים מן החכמים בתלמוד ובמדרשות שדבריהם מראים' שיש, כביכול, אמת בדעות מוטעות אחרות.

הרי הוכחה פשוטה אחת שאין ממש בתחזיות האסטרולוגים. אסטרונום צרפתי פרסם מודעה בעתון והציע לתת הורוסקופ חינם לכל מי שישלח את פרטי לידתו. הוא קבל כ150- תשובות לפניתו לכולם שלח הורוסקופ בצרוף שאלון, בו בקש להעריך את התאמתו לאדם שנשלח לו. 94% מהמשיבים ו90%- מבני משפחותיהם וחבריהם, ענו שהיה אפשר, לפחות, לזהות את האיש לפי ההורוסקופ שקיבל. לכאורהיעילות האסטרולוגיה מרשימה?!, אך האסטרונום שלח לכל המשיבים הורוסקופ זהה! (מתוך ספרו של האסטרונום הדגול קרל סגן 'העולם אחוז השדים').

העובדה שהמאמינים באסטרולוגיה 'זיהו' אנשים שונים לפי אותו הורוסקופ, מוכיחה שאין ממש בטענת האסטרולוגים שביכולתם לתאר את האדם לפי מועד לידתו. אכן אפשר לנסח הורוסקופ באופן שניתן יהא, לרוב בני האדם, ביחוד למאמינים באסטרולוגיה, להזדהות עם האמור בו ולמוצאו הולם אותם. כך, 'מתאים' המאמין באסטרולוגיה את המציאות לתחזית שבה הוא מאמין.

ועוד ראיה שאין ממש בתחזיות אסטרולוגיות והיא שהורוסקופים שונים חוברו ע"י אסטרולוגים שונים, לפי נתוני לידה זהים!

עובדות אלה מוכיחות שהאמונה בנכונות הניבוי האסטרולוגי, מבוססת על דמיון המאמינים בה, שבגלל אמונתם בה אינם יכולים להבחין בהטעיה הברורה. ולמרות שרבות ההוכחות שאין באסטרולוגיה כל תועלת, טרם שוכנעו המאמינים.

לדעת רמב"ם האסטרולוגיה היא עיקר עבודה זרה. על מנת להרחיק ממנה, אסרו חז"ל אפילו לצייר כוכבים על לוח, אלא אם כן נועדו ללימוד אסטרונומיה שהיא, כאמור, מדע מפואר. אולם רמב"ן התעלם מהאמור בתורה, בדברי חז"ל ובדברי רמב"ם והשתמש בדמויות אסטרולגיות לטיפול: בדמות מזל אריה לרפוי כליה ימנית ובדמות מזל בתולה לרפוי כליה שמאלית. על כך מדווח בתשובות ר' שלמה אבן אדרת (רישב"א, חלק א, סעיף 167 בסופו).

(16) בהלכות סנהדין כג,א-ה, נאמר:

כל דיין שנטל שכרו לדון דיניו בטלים (והוא שלא יהיה שכר הניכר), אבל אם היה עוסק במלאכתו ובאו לפניו שנים לדין ואמר להן תנו לי מי שיעשה תחתי עד שאדון לכם או תנו לי שכר בטלתי הרי זה מותר, והוא שיהיה הדבר ניכר שהוא שכר הבטלה בלבד ולא יותר, ויטול משניהם בשוה זה בפני זה כגון זה מותר.

את הפיסקה 'והוא שלא יהיה שכר הניכר' הסגרתי בסוגריים, כי בדפוס וונציה יש גירסה הפוכה 'והוא שיהיה שכר הניכר', ואותה מביא ה'פרי חדש' כגירסה הנכונה! אך יוכח ששתיהן אינן מקוריות.

המינוח בשתיהן לא ברור מה פירוש 'שכר הניכר'? בתלמוד נאמר שכר הבטלה הניכר. 'שכר הניכר' לא נמצא בתלמודים, ולא בתוספתא. במשנה תורה הוא נמצא רק בפיסקה המוזרה שבהלכה זו. שתי הנוסחאות המכילות את המושג 'שכר הניכר', נוגדות זו את זו, ולפי פשטן, גם את האמור בתלמוד בנדון. הראשונה בלתי קבילה, כי לפיה דיין שנוטל שכר שאינו ניכר דיניו בטלים, אולם אם נטל שכר הניכר אין דיניו בטלים, דבר הנוגד את דעת חז"ל ואת דעת רמב"ם, אך תואם את דעת מי שרוצים להתיר את הדיינות בשכר 'רשמי' (ניכר), כמוסבר בפרק השני. אף השניה אינה קבילה, וכי יתכן שדיין המקבל שכר ניכר דיניו בטלים, אולם אם הוא מקבל שכר שאינו ניכר, (מתחת לשולחן?), דיניו קיימים?! לא מובן. לכן סביר להניח שאף אחת מהן אינה דברי רמב"ם. ואכן ידוע שחלו שנויים רבים, מקריים ומכוונים בנוסח התלמוד, בדברי הגאונים ובמשנה תורה.(22) וכשיש שתי נוסחאות הפוכות במשנה תורה, ברור שחל שנוי בנוסח המקורי. שתיהן נוגדות את האמור בתלמוד ואת פירוש רמב"ם למשנה באבות המבוסס על התלמוד, שהרי בתלמוד ובפירוש רמב"ם למשנה, מותר רק שכר הבטלה הניכר ולא יותר. ורק בדיעבד, אם נטל הדיין שכר הבטלה שלא ניכר שהוא שכר הבטלה בלבד, מכוער הדיין, אולם אין דיניו בטלים.

אם נמחק את הפיסקה 'והוא שלא יהיה שכר הניכר' ואת ההפוכה לה לפי 'פרי חדש', 'והוא שיהיה שכר הניכר' תתקבל הלכה שנותנת ממש את מסקנת הדיון בתלמוד בכתובות קה,א:

כל דיין שנוטל שכרו לדון דיניו בטלים, אבל אם היה עוסק במלאכתו ובאו לפניו שנים לדין ואמר להן תנו לי מי שיעשה תחתי עד שאדון לכם או תנו לי שכר בטלתי הרי זה מותר, והוא שיהיה הדבר ניכר שהוא שכר הבטלה בלבד ולא יותר, ויטול משניהם בשוה זה בפני זה כגון זה מותר. (הלכות סנהדין כג,א-ה)

נוסח זה ברור, תואם את דעת חז"ל בכתובות קה,א ואת פרוש רמב"ם למשנה ז בפרק ד במסכת אבות, ואת הלכות ט-י בפרק ג מהלכות תלמוד תורה, וסביר מאד שזה הנוסח המקורי.

(17) ר' ישעיהו הורביץ שחי במאות 16-17 נקרא על שם ספרו 'שני לוחות הברית'. גם הוא, כמאירי, הבין שאין כל סכנה בפעולה בזוגות. על מאמר חז"ל לגבי החשש מנזק שבפעולה בזוגות בפסחים קי,ב:

דקפיד קפדי בהדיה ודלא קפיד לא קפדי בהדיה' ( החושש מפעולה בזוגות) ניזוק ושאינו חושש לא ניזוק.

כתב של"ה:

כל דקפיד (החושש) ומראה בזה שיש יראה זולת יראת-ה' ומאמין שיש בהם כוח, זולתו, אזי הקב"ה מסיר השגחתו ממנו ונשאר בידיהם וקפדי בהדי (מזיקים לו). ודלא קפיד ומאמין באמונה שלמה שהכל תלוי ברצון הבורא יתברך, ואין דבר חוץ ממנו, אז אין להם שום כוח, ולא קפדי בהדי. (של"ה ויקרא עו,ב)

חשוב להדגיש שר' ישעיהו הורביץ לא התפרנס מתורתו הוא לא הסכים לקבל שכר על היותו רב בירושלים. לכן לא לקה בסמיות הלב וטירוף הדעת בו לקו רבנים קבלת הנאה אסורה מהתורה (מהר"ל על כתובות קה) ולכן התנגדו ללמו ללימוד מדעים ונתפתו להאמין באסטרולוגיה, בכשפים וביתר אמונות ההבל של הגויים.

(18) הכמרים, שאת שילטונם בהמונים הבטיחו בהחזקת ההמונים בבורות, התנגדו לא רק שהעם ילמד מדעים, אלא השתדלו למנע מההמונים כל ידע שיכול לפקוח את עיניהם ולהביאם לכפור בסמכות הבלתי מעורערת של הכמרים. הם הטילו אימה על כל מי שלא קיבל את דבריהם, והגיבו על כל מה שיכול לפגוע בסמכותם הבלעדית בפעולות דכוי קשות.

Carl Sagan כתב בספרו הנ"ל:

The Demon Haunted World, Science as a Candle in the Dark

את הקטע הבא (עמודים 122-3), שתרגמתי מאנגלית:

במאה ה16- העז המלומד William Tyndale לתרגם את הברית החדשה לאנגלית.

אולם אם העם יוכל לקרא את הברית החדשה בשפתו במקום בלטינית המיסתורית ((arcane, יוכלו לגבש השקפה דתית משלהם בלתי תלויה (בכמרים) ויוכלו לחשוב על קשר פרטי בלתי אמצעי לבורא. דבר זה היווה איום על בטחונם של הכמרים הקתולים. כשטינדל ניסה לפרסם את תרגומו רדפוהו בכל אירופה.לבסוף נתפס, נחנק וליתר בטחון נשרף. (ההדגשות שלי, א.ל.)

לא רק בימי הביניים נהגו לשוט באנשים על ידי החזקתם בבורות. כדי להבטיח שהעבדים לא יתמרדו, נאסר, במאה ה19-, באמריקה ללמדם לקרוא, ובערב מלחמת האזרחים בארה"ב, הוטל עונש חמור על כל מי שלימד עבד לקרא.

(19) את המצב המזעזע תאר רבי דוד קימחי (רד"ק) גדול חכמי הדור, במכתב לר' יהודה בן אלפכא"ר שנמצא בספר 'קובץ תשובות רמב"ם ואגרותיו, ליפסיא, בחלקו השלישי 'אגרות קנאות', וכך נאמר בעמ' 3:

...ונחנו מה לא עליהם תלונותינו כי אם עליכם. ואם נשים התלמוד בינינו וביניכם ידענו כי נצדק וממנו נוכיחכם ונערכה לעיניכם ואנחנו המחזיקים בדת. סומכין על דברי רז"ל לעמוד בלי לב ולב. משכימין ומעריבין בבית אל. עומדים באימה וברעדה כאשר בישראל. מדקדק בדברי סופרים. אשר הדת מורים. לא כדברי המורים. דורשי ההגדות. כמשמע החקים והעדות. להיותם עם השכל אחוזות. ולחכמה נרמזות. כאשר הורונו קדמוניו הגאונים. כמו רבינו שרירא ורבינו האי. ורבינו יצחק אלפסי ושאר הגאונים. עמודי עולם ומצוקי ארץ. ומפיהם אנו חיים ועל דבריהם אנו סומכים בדברי ההגדה לא על זולתם. ירשנו ירושת אברהם אבינו שהעיד עליו הש"י שמו 'למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו'. בתינו פתוח לרוחה. לכל עובר אורח ומבקש מנוחה. יגיעים בתורה בימים ובלילות. מפרנסי עניים בצנעה. עושי צדקה בכל עת ובכל שעה. גם יש בינינו מקדישי ספרים. לבני עניים החסרים. ונותני שכר הלימוד. במקרא ובתלמוד. העל אלה יאמר עובר על דת? חלילה חלילה לכם. ואתה וריעיך ידעתי כי אין כפיכם לבבכם. כי חכמים אתם ובני עליון כולכם.

שינאה זו הביאה לרדיפת ההולכים לפי משנה תורה ולבקשת מהכמרים לבערם ככופרים. בזעם רב כתב רב דוד קמחי (רד"ק) שהיה גדול הדור, על ר' יונה ג'רונדי אשר 'שלח ידו ביהודים' ופנה לכמרים ובקשם ל'בער' לא רק את ספר המדע ואת מורה נבוכים שכתב רמב"ם, אלא גם את ההולכים לפיו, כי לדעתו הם כופרים הראויים לביעור, כמו כופרי הנוצרים, ואלה דברי רד"ק בהמשך אותו מקור:

...ולא באתי לקטרג עמך ולהתוכח, אבל להודיעך אשר בחרת בו* וקראתו צדיק וחכם ותמים והנה הוא רשע וסכל. כי יצא לתרבות רעה והשחית את דרכו ונעשה - מלשין ומוסר, וסופו הוכיח על תחלתו. יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו. כי בראותו כי רבני צרפת נטשוהו. ולסכל חשבוהו. ומעיד עדות שקר ידעוהו. והוא שב עד הפסילים. ולעובדי אלילים. ויתן להם וישמעו לו לעזרו על אשר שלח ידו ביהודים. ויקרא תחלה לכל הצעירים היחפים ויאמר להם ראו כי בני עמנו רובם מינים וכופרים, כי נפתו לדברי רבינו משה ממצרים (הכוונה לרמב"ם) אשר כתב ספרי מינות. ואתם מבערים את המינים שלכם, בערו את שלנו. וצוו לשרוף את הספרים ההם והם ספר המדע וספר מורה. ולא נח לבבו הערל וידבר אל הדורשים הם הפרידיקאדורי"ש ואל הכמרים הגלחים כדברים האלה, עד שהגיעו הדברים אל הקרדינא"ל עד אשר היו היהודים במונפילי"ר והנלוים אליהם בסכנה גדולה וללעג וקלס בפי הגויים, ויצאה הדבה הרעה מעיר לעיר ואמרו ראו כי אבדה תורת היהודים כי נעשו שתי כתות עליה ואין תורה אלא תורתינו. ועתה ראה גם ראה העל אלה תתאפק אתה ורעך הנשיאים הרמים. הלרשע לעזור ולשונא יי' תאהב? חלילה חלילה לזרע הנשיא הגדול אביך להיות ידו עם מרעים. ולחזק ביד רשעים. (ר' דוד קמחי לר' יהודה הרופא, בחלק השלישי של קובץ תשובות רמב"ם בדפוס ליפסיא, קנה חכמה כי טוב מחרוץ לפ"ק עמ' 4).

* הכוונה לר' יונה גירונדי.

(20) לאוניברסיטה העברית הגיע ספר תורה שהוכנס לבית הכנסת "קהילת יעקב" בברצלונה, על ידי רבינו נסים בן ראובן גירונדי (הר"ן), מגדולי ההלכה בספרד מפרש התלמוד והלכות הרי"ף. הספר ניצל מפרעות 1391 (קנ"א) ביהודי ספרד. מעברה השני של היריעה הראשונה של ספר זה כתב ר' ראובן, בן הר"ן, על חורבן קהילות ספרד בגזירות ועל הצלת משפחתו והצלת הספר ואלה עיקר דבריו:

חרבו בפרעות קהילות יהודי קשטליה, טוליטולה, סביליה, מיורקה, קורדובה, ולנסיה, ברצלונה, ארגון, גרנדה ועוד ששים ערים וכפרים הסמוכים להם, מכת חרב, הרג ואובדן שמד שבי וביזה, נמכרו לעבדים ושפחות לישמעאלים וכמאה וארבעים אלף הוכרחו להמיר את דתם. (ראה ספר 'אוצרות גנוזים' בהוצאת האוניברסיטה העברית)

היה זה אחד השלבים הנוראים לפני קום האינקויזיציה, שרבי יונה גירונדי החילם בפניתו לכמרים לבער את הכופרים היהודים. שינאת חינם שכדברי חז"ל שקולה כנגד שפיכות דמים, גילוי עריות (בפרעות) ועבודה זרה בגזירות השמד.

(22) על שינויים נרחבים אלה ותוצאותיהם החמורות, כתב פרופסור ישראל תא-שמע

במבוא לספרו 'מנהג אשכנז הקדמון':

בטוי חד משמעי למעמדו הפסיקתי המורכב של התלמוד, ולהכפפתו אל מסורות המנהג החי, הוא יחסם 'הפתוח' של קדמוני אשכנז אל גירסאות התלמוד והתאמתן המתמדת אל מה שידוע להם, בידיים ובזרוע. מורשת 'פתוחה' זו היא שאפשרה במאות הי'-יב', את פעולתם הדרמטית של בעלי התוספות, שניצלו חופש מסורתי זה כלפי נוסח התלמוד כדי לשוות לסוגיותיו פנים חדשות לגמרי, בדרכים עיוניות ומשפטיות מורכבות;...(מבוא עמ' 14-13)

במסגרת תפיסת-עולם מיוחדת וקמאית זו הכופפת את הספרים לחיים (ולא להיפך!), נתאפשרה גם התופעה האשכנזית הקבועה של הגהת ספרי המשנה והתלמוד, באופן מסיבי וביד חזקה על פי הסברה ושיקול הדעת בלבד, ולא רק מתוך ספרים עתיקים. תופעה זו הוכרה כבר על ידי החכמים הראשונים שחיפשו, בכל מקום, אחר 'נוסחאות ספרדיות' שהוחזקו בטהרתן. ...לא רק מלים וקטעי משפטים הוחלפו בספרים, אלא הרכבות של ממש, ממקורות חיצוניים, מקבילים וזרים...גם בתחום ספרות הגאונים. (בהקדמה הנ"ל עמ' 4 83-8).

והביא את דברי פרופסור חיים סולוביצ'יק:

...הצעת חילופי נוסח בחופשיות רבה עד כדי כתיבה מחדש של התלמוד...(עמ' 84, לפי ח. סולוביצ'יק ב- 1 ,(pp.343'Three Themes in Sefer Hasidim' AJSR 1971). (עד כאן ציטוט, ההדגשות נוספו על ידי, א.לוי)

(23) הרי שתי דוגמאות לשנויים, אחת לקולה ואחת לחומרה:

דוגמה מפורטת לשנויים נרחבים לקולה בתלמוד, בפירוש רמב"ם למשנה ובמשנה תורה שנעשו כדי להתאימם לצורכי המשנים, יש בהיתר הניה מחביות שנתערבה בהן חבית יין נסך וזה קיצור הדיון שם:

לדעת חז"ל וכל הפוסקים, חבית יין שנתערבה בהן חבית יין עורלה אוסרת את כולן בהניה. יין נסך חמור מיין עורלה ולכן קל וחומר שחביות יין שנתערבה בהן חבית יין נסך אוסרת את כולן בהניה. אולם בתלמוד שלפנינו, בפירוש רמב"ם למשנה ובמשנה תורה נאמר שחביות שנתערבה בהן חבית יין נסך לא אסורות בהניה אלא רק בשתיה חוץ מדמי חבית יין הנסך. אך לא יתכן שהאוסר בהניה חביות שנתערבה בהן חבית יין עורלה, יתיר בהניה חביות שנתערבה בהן חבית יין נסך, אלא שלפנינו דוגמה לשיכתוב נרחב של התלמוד ודברי רמב"ם כדי למנוע נזקים כבדים מסוחרי היין היהודים באירופה הקתולית, כי אם ניסך קתולי, הנחשב עובד עבודה זרה, חבית אחת באוצר חביות היין של סוחר יהודי ולא ידוע איזו היא, לפי דעת חז"ל אסר בהניה את כל החביות ורושש את הסוחר היהודי. לכן, שוכתבו, בימי הביניים, כל קטעי התלמוד, פירוש רמב"ם למשנה ומשנה תורה ונכתב בהם שחביות יין שנתערבה בהן חבית יין נסך לא אסורות בהניה והרי זה שיכתוב בולט!

דוגמה מפורטת לשנויים נרחבים לחומרה יש בדין תערובת חמץ בשאינו מינו בפסח. והרי קיצור הדיון:

בנוסח התלמוד בפסחים כט,ב שלפנינו היום, נאמר 'הלכתא חמץ בזמנו, בין במינו בין שלא במינו, אסור במשהו כרב'. אולם לפי רב, שמואל, רבי יוחנן, ריש לקיש ורבא בשם חכמים 'כל איסורים שבתורה מין בשאינו מינו בנותן טעם'. לפי אמוראים אלה, לא יתכן שגירסת תלמוד זו במסכת פסחים כט,ב נכונה. ואכן לפני מאירי היתה גירסה אחרת ולדבריו הגירסה שלפנינו אינה גירסת אמת וקבע, כדעת חז"ל, שתערובת חמץ בפסח בשאינו מינו אסורה רק בנותן טעם, אלא שרבו המחמירים שהסתמכו על גירסה ש'על האמת אינה גירסה' כדי לאוסרו במשהו גם בשאינו מינו. מפסיקה מוטעה ומטעה זו נובע שבפסח אסורים בשתייה כל מימות העולם, כי וודאי נפל לתוכם בפסח משהו חמץ והרי זה אבסורד! דיון מפורט בטיעונים לאסור חמץ שנתערב בפסח בשאינו מינו בכל שהוא והפרכתם והשיכתובים שנעשו כדי לקבע איסור הבל זה יש באתר בפרק תערובת חמץ בשאינו מינו בפסח.

שנויים נוספים רבים יש במבוא לסדרה ובסדרה שנויים בתלמוד.